מי שכתב שאני יפה שיסלח לי, זו תמונה ממש מ-ז-ע-ז-ע-ת, החולצה יפה! מזל שהיתה בר מצוה ויש לי חולצה 'חגיגית' (כמו שקראו לזה בקיבוץ). השתמשנו ב"מדי" הבר מצוה גם לחתונה המשפחתית שהוזמנו אליה שהיתה מרשימה ומענינת ומאד מאד שמחה, היו הרבה ריקודים חסידיים וכל – פשוט כל  המוזמנים – כולל המבוגרים  הצטרפו למעגלי הרוקדים. במרכז המהירים והסוערים והקרובים לחתן בצד אחד ולכלה מהצד השני של המחיצה והאיטיים למרוחקים ולמבוגרים. מצוה לשמח חתן וכלה.

אני לא לקחתי שיעורי קרמיקה השנה, מצאתי שהעלות גבוהה ביחס למה שאני מקבלת ושאני לא ממש מתקדמת וזה גם קצת התחיל לשעמם, אני לא באמת בן אדם של קרמיקה, רק קצת מדי פעם. אז עכשיו אני בכל מיני פרויקטים יצירתיים, אני עושה קערות מעיסת נייר שהחוץ שלהם הוא קולאז בעיקר מה'טיים-אאוט' לוקח שבוע עד שהקערה מתייבשת כך שזה דורש סבלנות. אחרי ביקור בתערוכה של 'קלדר' שהוא אמן אמריקאי שעושה מוביילים וגם עבודות מחוטי מתכת אני בודקת גם את כיוון המוביילים, בינתיים באופן מאד ראשוני. ראיתי עבודה שהקסימה אותי במוזיאון שנקרא MAD שאליו הלכתי אחרי הארוחה עם רונן החלטתי שאני חייבת לבדוק איך היא עשתה את זה  ועכשיו אני מעבירה את הזמן באופן מדיטטבי ועם הרבה סבלנות,  מגלגלת פסי נייר אוריגמי שמרחתי בדבק לחוטי נייר שבסוף אמורים להדבק בצורת רשת שתהיה תלויה על הקיר. כל יום אני מגלגלת לי כמה וכמה חוטים אולי עוד שנה יהיו לי מספיק. מי אמר שהכל צריך להתרחש במהירות. ומחר תבוא רונית שתמכה והדריכה אותי בתחילת הדרך כאן שהיא אישה עם ידיים טובות  היא עשתה בעבר הרבה עבודה עם 'פימו' בשיטה שנקראת מילפיורי שזה חיתוך דסקיות דקות מגלילי פימו שבתוכם חבויה דוגמא והדבקתם על כלים שקופים ושרפה כך שנוצרים כלים צבעוניים וקיטשיים וזה נראה לי כייף אמיתי. בקיצור, אחרי שרונית הדריכה אותי מה לקנות היא תבוא מחר ותעשה לי סדנא בבית איך לעשות גם… מי צריך את הקרמיקה כשיש כלכך הרבה דברים כיפיים שמחכים לי שרק אבוא ואתן להם קצת זמן… בקיצור אני צריכה עוד כמה שנים של בטלה להספיק את כל מה שמחכה לי  בסטודיו – סליחה, בפינת האוכל….

ראיתי היום משטח של כרכומים סגולים זה סימן שהאביב מגיע! רונן כבר קיבל אישור על ימי החופש של חופשת האביב, הכיוןן: מקום שאפשר להגיע אליו בנסיעה ולא קר, כלומר כיוון דרום, דרום-מערב. אחראי הטיולים הראשי עובד רחמנא לצלן  יש לנו עוד חודשיים, בישראל זה נחשב המון זמן. שאלתי היום שתי אמהות אמריקאיות מה בתכנון אצלן, הן לא ידעו!!!! העולם משתגע ולא רק מזג האויר….

אנחנו מסיימים היום את חופשת 'יום הנשיא'שארכה "רק" 3 ימים אחרי סופה"ש כי היה צריך להחזיר ימים על סופת השלג שהיתה באוקטובר.בהמשך: חזרה לשגרה

ביום התחרות, התייצבנו באולם ההתעמלות של הביצפר. כולנו נרגשים ומתוחים. מסתבר, שהכל נלקח בחשבון. נכתבה תוכנה מיוחדת לכבוד האירוע, שמכריזה על המכוניות המנצחות בכל סיבוב. כל מכונית מתחרת בכל אחד מהמסלולים (שלא יגידו שיש מסלול יותר איטי, ושזה לא היה פייר).

בסיבוב הראשון נצחנו. הנה, התחילו אספירציות. בשני הגענו מקום שלישי,

ואז שוב כמה פעמים שלישי, ואז חמישי. מאחר שהיו 6 מקצים שונים (באיזור ה30 מכוניות, כמו שאפשר לראות בתמונות), אז אני מניח שאנחנו מקום טוב באמצע…
בהמשך בצופים, מסעות, טיולים (אגב, האבות מצטרפים, ולפי השמועות, הילדים מבשלים להם, וגם שוטפים את הכלים!!! אצלינו זה לא ממש היה ככה…)

חוצמיזה, השנה באמת שניצלנו את שבוע המיס(ע)דות. בעצם, הכוכבים סידרו שמשפחת קוסטר המופלאה תבוא לבקר ממש בסוף השבוע, אז בשישי שעבר הלכנו (הם ואני לבד), לעגבניה העצבנית לשיטתי, והאדומה לשיטת הצרפתים. שוב עיסקית צהריים. היה טעים והחברה הייתה משובחת.
ואז כשנגמר שבוע המיסדות, זה לא מנע ממשפת קוסטר להמשיך ולחגוג ולהזמין אותנו לבר הקופים. המון המלצות ובילד אפ שבדיעבד הסתברו כ-נחמד, אבל לא מקום שנחזור אליו. לגידעון הגישו פסטה עם כוכב ים, נטולת כוכב ים, והיין שהמליצו עליו היה אעפס לא משו.
אבל זה היה ביום שני, וביום חמישי (אתמול) הייתה היומולדת של סחבק. (אגב, בדרך ליומולדת היה מן יום פתיחת שנה (באיחור אופנתי) בעבודה, שהיה מלא אוכל אלכוהול, מצגות וחגיגות אחרות).
יסמין הזמינה לנו מקום במסעדה במקום מוטרף שנקרא Ninety Acres. ומה היה לנו שם? לחמים, בי-די-אוק כמו שאני אוהב, טרין כבד אווז (זה לא אני בחרתי, אז נא לא להאשים אותי בהתעללות) משובח, ריזוטו עם אשכוליות אדומות ותפוזים (המממ, היו יותר טובים),


פיצה (הכי טובה שיכולה להיות, אבל רבאק, מה לפיצה ולארוחה כזאת?) וסטייק (כמו שחלמתי עליו). לקינוח, עוגת גבינתיזים. טעים!
המטבח שם, חבלז. רושפלד פראייר לידו.

שווה קפיצה. אין מקום כזה. אני חייב לחזור כדי לראות אם זו לא הייתה הזיה בעקבות הצינון העז שתקף אותי אתמול…
ומה קיבלתי מתנה מאשתי (שתחיה)? סדנת שימוש נכון בסכין (וכן, אני יכול להביא מהבית!!! וכן, אני אביא את הגלובל המשובח שקיבלתי ליומולדת לפני X שנים)

וגם- למרות שאני ציניקן קצת לגבי הפייסבוק, באמת היה כיף לקרוא את הברכות אתמול…
מה בהמשך? הבטחתי לעצמי שאני שוחה 44 בריכות בסופשבוע (לרגל היומולדת- עומר- אתה מצטרף בשביל הסולידריות?), לחמים שיתפחו להם בסלסילות ההתפחה החדשות שקניתי,

פסטיבל קרח, ו- חתונה משפחתית (פה באמריקה!!!)

התפריט, תפריט שבוע המסעדות. ב24 דולר (אעלק, כי הם מכניסים לך בקטנה באספרסו ב8 דולר, ובשונות, כך שלא לצפות לצאת בפחות מ100 דולר לזוג לצהריים כולל תשר), תקבלו ארוחה ממש כיפית. נפתח בנוף המרהיב שבחוץ (חלק מהקטע, לא?)

ניקח את כל התפריט (לא חכמה גדולה, יש בכל מנה 2 אפשרויות בחירה, אז למה להתחבט?)
למנות ראשונות יש:
- מרק דלעת מדהים שנשפך מול הסועד על גינגר, גרעיני חמניה, מנגואים וכאלה
- יוגורט עם סלקים צבעוניים

להם נשדך 2 חצאי כוסיות יין (שבחר לנו המלצר יינות, כן, אותו שכחתי להזכיר ברשימת נושאי המשרות מקודם)

לעיקריות יש היום (ובכלל) סלמון ומעליו כרוב ניצנים (נו באמת, מה זה הכרוב ניצנים הזה?), על פירה, ומסביב יהום הרוטב כמהין – מנה א. מנה ב – תרנגולת אורגנית בציפוי משובח, עם תפוחי אדמה שבושלו בלימון וש"ז. עם בצלים מטוגנים ושאר חברים, יצאה להם מנה משובחת.

קינוחין, קינחנו בקפה ואחד משפריצה אחד (נוטוב. משפריצות היו לנו הרבה בחיינו, כך שלא נפלנו), ואחד קינוח עם אננס בתוספת גלידת בזיליקום (איזה כיף!!!)

הוא חזר לעבודה, שמח ומאושר.
היא הלכה לMAD לראות תערוכה.

סתם יום של חו"ל.
הא, והנה ברי בביצוע של השיר!

(אגב, כשיש מצלמה כזו בטלפון, אתה מתחיל לחשוב למה צריך בכלל מצלמות אחרות)

עמית בנה רוגטקה ענקית, והן מעופפות להן בבית חופשי חופשי…
(ויובל שומר את השלב של כל שחקן על הלפטופ שלו…)

חוצמזה, היום השתפרה איכות חיינו פלאים. הופעלה מכונת כיסוח השלג שידידנו הקורא רכש עבורנו ביד שניה! 10 דקות והDriveway שלנו בלי שלג!!! אז תודה עומר!

נלך לשחות. נוריד קצת בורקסים…

ההתרגשות בבית עצומה. גוגל מעלה עשן בכל אחורי צוהריים. עזרים טקטיים נשלפים (המחשב החדש של יובל, הטרומבון של עמית, קופסאות ויטמינים וכאלה). נושאי השיחה מאלפים:
- גורדי שחקים (והנה פרק מ"עושים הסטוריה" בנושא)

- על חתולים
- פרסי האיג-נובל
- איך עושים שוקולד שלא נמס (חפשו בעצמכם באיטנרנט)
- על הטרנד החדש במזון- אכילת חרקים
- חיים ויצמן (נוטוב, יסמין החליטה לחנך את הנוער)
- הסבתא שלי (שולה), ומכתביה המאלפים (אני עדיין שומר אותם!!!), שנפתחו תמיד במילים "רונני נכד יקר שלי, שלום וברכה" ונמשכו על דפים רבים (אבל בכתב גדול).

ועוד נושאים רבים ומגוונים!
המוביל העכשוי הוא עמית, נראה לאיפה זה יקח אותנו.

בהמשך- סופת שלג מחר. ההתרגשות רבה. האם יהיה חשמל? האם נצא לגלוש במורדות הגבעות בצכונה? האם יהיה גחנון?
חוץ מזה, חכו לדווח על הAngry Birds של יובל!!!
- קרבון

אקיצר, היה מעניין, מעורר מחשבה, ומאתגר!

כן, וגם אכלנו בטאפס בר חמודי בדרך, כך שממש לא היו תלונות על הבילוי הזה!!!

הספקנו אפילו לטייל בשמורה של ארסוף

לא פסחנו על ביקור אצל עופר ערן ועילם כמובן

חלות ממולאות בשוקולד זה יאמי!

נחתנו פה לחורף מוזר- בבוקר יום רביעי היה מינוס 18 בחוץ, אבל השלג לא באופק…
נתראה בקרוב!

האוירה בבית הכנסת היתה מאוד רגועה ומזמינה. לילדים היתה במקביל מסיבת יומולדת לילדי החודש במרתף כך שהקטנים נדדו בית המרתף לקומת התפילה, לא הסתכלו עלינו במבטים חמורים כשהחלפנו ביננו מידע חיוני בעברית. יובל דיבר בשקט ובבטחון ונשא נאום מרגש בעל-פה מיהם האנשים שמהם יש ללמוד ולמה. כל הגברים מהחברים שלנו התכבדו לעלות לתורה כשבסוף יובל מסכם. בסוף יובל ורונן הסתובבו סביב כולם עם ספר התורה, הרב הוביל את בני המשפחה לרקוד וכמובן כולם (כולל הילדים ממסיבת היומולדת למטה) זרקו מלא סוכריות על יובל. אז הוסרה המחיצה בין הגברים לנשים השולחן הוזז למרכז החדר ומעבר למשקאות והעוגות שאנחנו הבאנו מלכי אישתו של הרב הוציאה סלטים וחלה והזמינה את כולם להתכבד. דבר שנתן תחושה שאנחנו רצויים ושמחים בנוכחותינו, דבר שאני לא בטוחה שקיים בבתי הכנסת בארץ.אין ספק שבית הכנסת היה מלא מתמיד…

משם יצאנו בשיירת מכוניות לביתנו אפוף ריח החמין. רונן שטרח על החומרים והסירים מיום שישי בבוקר תפעל את הגשת החמין  (אני התבקשתי לפנות את השטח) שהיה לעילא ולעילא . כולם היו מרוצים הצמחונים החריפים שלא אוכלים ביצים, טורפי הבשר שהיה נימוח ונפלא, שונאי הקטניות שמצאו חיטה ואורז בנפרד מהשאר. הכל חוסל חוץ מכמה שעועיות . חתן השמחה חימם לעצמו ולשאר הילדים שהתבשיל החום הזה לא מדבר לליבם, ג'חנון במיקרו . טניה דאגה למלא את הכוסות בוודקה כדי שיהיה שמח, עידו לא הגזים עם בקבוק היין ה-מ-ש-ו-ב-ח שהביא, מיכל כיכבה עם הסלט וגם רונן, ושלומית ואירית שימחו את הבטן במתוק לקינוח.

כשכולם הלכו, רונן והבנים יצאו לחדר הכושר להוריד קצת ממה שנכנס. ולי נשאר בית שקט שהשקט בו מתוק מתמיד אחרי הרעש וההמולה של 6 משפחות עם ילדים קטנים (בעיקר) עם שירים עבריים שרק לי יש את האהבה והסבלנות לשמוע ניקיתי את הבית וסידרתי ונגמר.

עכשיו אנחנו בהתרגשות של ישראל אוטוטוטו. כבר יש מזוודות פתוחות כבר מארגנים את כל החבילות שצריך להביא למי שהזמין. רשימות שוכבות על השיש מתארכות להן  עד שניזכר בהכל. מחר אורזים. בינתיים הספקתי לארגן מאפיה קטנה לשלוח משהו מתוק למורים לקראת החגים. עמית ואני עמדנו ותוך כדי גלגול והצמדת כדורים שחורים ולבנים של עוגיות שוקולד-צ'יפס שרנו שירי חנוכה (האם זה כשר לתת עוגיות שטבולות בשירי חנוכה לכריסטמס?) בקיצור גיליתי שבכלל לא הגזמתי עם הכמויות וגם אחרי ששני הבנים לקחו את חלקם למורים שלהם וגם אני לקחתי את חלקי לאנשים שאני רוצה לתת עדיין יש המון עוגיות על השיש ואנחנו אטוטוטו נוסעים… לא לדאוג, השתמשנו בטריק הידוע ורונן הגיע היום לעבודה שלו עם קופסאת עוגיות לפנק את האנשים שם ואת הסוף הבאנו לקינוח של סעודת החג בהפקת מיכל נדלר כשבאנו לחגוג איתם הדלקת נר ראשון של חנוכה. גם זה מאחורינו…

מחר אורזים… אנחנו אוטוטו בארץ. עוד צפויה לנו עצירה בבריסל שם משפחת ברזילי תאסוף אותנו לטיול בברוז' וגם לקראת המפגש הזה אנחנו מאד מתרגשים…. יו כמה ריגושים?

אחרי מסעות הקניות של שבוע שעבר שהותירו אותי עם שמלה להחזיר, וידיים כמעט ריקות, עברתי למצב רוח של לחשוב על דברים אחרים שאולי יתנו לי את ההשראה או את הכוחות להמשיך במשימה. התחלתי בשבת בסיבוב גלריות מודרך עם שרית. היה מעניין ומגוון. היה נחמד לפתוח את הראש והעניים לתערוכות שלא הייתי הולכת אליהן מעצמי והכי היה כייף לשוטט אחרי כן עם שרית לאורך הגריניץ' וילג' בואכה  הסוהו בנחת ובשמחה בלב. להיות בלי לחץ ולהנות מהעיר, סתם, בלי מטרה מיוחדת.

ביום שלישי היתה מסיבה בעבודה של רונן. ראיתי שיש תערוכה שנסגרת בשבת שממש נראתה לי שווה והחלטתי שתערוכה + ארוחת ערב עם בעלי היקר  מצדיק אפשרות ללכת איתו למסיבה ועוד הובטח טרמפ הביתה. הילדים תפקדו בעצמם כולל ארוחת צהריים ופיצה תוצרת בית בארוחת הערב (עם בצק אמיתי – לא על פיתה!!!) אנחנו ממש גאים בהם.ואני יצאתי לי בצהרי יום לכיוון העיר. ראיתי שתי תערוכת שאחת מהן היתה מהטובות בחיי.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=RE1X279oDVo

(אני מקוה שהוידאו יעלה בבלוג בכל מקרה זה רק הקצה של היופי ויצירתיות שהיו בה) נפגשתי עם רונן לארוחת ערב. ואחריה תאמינו או לא הלכנו לקנות לי נעליים נורמליות . ממילא צריך לבר מצוה ובעיקר כדי שהוא לא יתבייש בי כשניכנס למסיבה (קיבוצניקית לנצח….) בקצה סבלנותו מצאתי מגפיים. ואני גאה בו ביותר על הסובלנות ואני גאה בי שהחלטתי, לאף אחד מאיתנו לא היה פשוט, אבל ענין הנעליים לבר מצוה נסגר. המסיבה לא ראויה לציון.

גמרתי להחזיר את הדברים שלא רצינו, גמרתי לקנות את הבגדים שהיה צריך, ניקיתי את הבית, קניתי שעועית וחומוס להשרות לחמין.הסעתי השבוע את יובל פעמיים אל הרב, גיהצתי את הבגדים שצריך. פיניתי את המטבח לבישולים של רונן. עכשיו, הבית מריח מחמין, אנחנו אחרי הסרט "הוגו" של סקורסזה (אהבנו) אני עוד מושכת דקות מודעות לפני שאלך לישון לקראת התחלת ארועי הבר מצוה. איזו התרגשות….

אבל על מה באמת האמא משקיעה את זמנה לפני הארוע? על תאומים אחרונים עם הקיבוץ? לא משהו שאפשר לעשות איתו משהו, לדבר שוב עם הקיטרינג?  לדבר איתו שבוע לפני עכשיו זה רחוק מדי. לא ולא ולא, לא תאמינו, וגם האמא לא ממש מאמינה שזה מה שקורה לה אבל האמא הזו שכנראה זו אני, מנסה למצוא משהו ללבוש שהוא קצת יותר מסוודר וג'ינס. שעות אני מבלה בעניני קניות (שופינג בלעז)  שומעת נעימות חג מולד שהן דביקות מטריפות ודורשות איפוק נפשי רב עוצמה, בנוסף לאיפוק הנפשי אחרי השמלה ה80 שגם היא לא ממש מתאימה.(מכובד מדי, מקושקש מדי, רחב מדי, חושפני מידי) בסוף ירדתי משמלה (עוד עם שרוול קצר – זה מה שיש כאן לחורף, משוגעים האמריקים האלה) אז אח"כ מכנסיים וחולצה ואולי ג'קט ואולי…. בקיצור עוד לא מצאתי, אבל ביליתי שלוש שעות נחמדות עם יאנה מכיתת האנגלית שלי, ועוד שלוש עם שלומית שכנתי היקרה ועם עצמי עוד כמה וכמה, אז עם בסוף אני אתייצב כמו שאני תמיד עם סוודר, תדעו שניסיתי…עוד יש לי שבועיים, ולמרות הלחץ ההולך וגובר על מרכזי הקניות לקראת הכריסטמס אני אחרף נפשי ואנסה שוב, מזל שיש תאריך שאחריו זה לא יהיה רלוונטי ואוכל לחזור לשגרת חיי הרגילה שהיא לא חפה מקניות (אין ברירה צריך לאכול לא?) אבל יש בה זמן גם לדברים מענינים יותר.

השבת צפויה להיות יפה וקרה וכבר יש כרטיסים לסיור גלריות במנהטן עם שרית ,זה לנשמה . השבת הבאה חצאית, בית כנסת חברים וחמין זה לאהבה.