על מנהגים חדשים וגלידות קורנפלקס

אז בשבועיים האחרונים סיגלתי לעצמי מנהג חדש. לרוץ בסנטרל פארק פעם בשבוע. במילא אני רץ לאחרונה די הרבה, אז 10 קילומטר בסנרטל פארק רק עושים לי טוב. וכמו שערן סיכם את החוויה, זה הולך ככה "מרכז העולם? האמצע שלו? אנחנו בדיוק שם!". המסלול מעניין, בסביבה ירוקה, ומזג האויר בשבועות האחרונים מדהים ומתאים לריצות שכאלו.
אז בפעם הראשונה שרצתי שם, נשלחתי על ידי מיס פייננס שאמנם לא התלהבה לאכול בורגרים. האמת, אני אהבתי. זול, יותר טעים בהרבה מshakeshake וחוויה אנטרופולוגית משמחת. אתה נכנס ללובי של מלון (מסריח מזיעה אחרי הריצה), ממש ליד הקבלה יש איזה וילון ענקי. מאחורי הוילון – מסתתרת מסעדונת "אוטנטית" שברור שהכל תפאורה, אבל נראת ממש טוב. בירה, בורגר, חמוץ ענקי. זהו.

בפעם השניה- שוב שלחה אותי אותה פיננסיירית למקום- הפעם – מומופוקו. מן באר קטנציק וצפוף. הפעם סרחון הזיעה היה קצת יותר משמעותי – אבל היה מספיק מרחק מהשכנים ככה שהם לא נראו כאילו זה מציק להם.

ביציאה משם- ראינו שמוכרים את הגלידה המושלמת (כמעט)- גלידת קורנפלקס!!! כמובן שזה עורר בי חשקים וצרכים, אז בסופשבוע (בנוסף לעוגת המוס לימון של אורנה ואלה), עמלתי על הפקתה של הגלידה האמורה.
cerealmilkicecream2
קורנפלקס מקורמלים:
——————-
280 גרם קורנפלקס
4 כפות סוכר
חצי כפית מלח (לא לפספס פה!)
60 גרם אבקת חלב
150 גרם חמאה נמסה

מערבבים סוכר, חמאה, אבקת חלב. מוסיפים לקורנפלקס, מערבבים שוב, מוסיפים את החמאה, ואז לתנור ב2 תבניות נפרדות ב130 מעלות ל30 דקות. נא לערבב באמצע- כדי שלא ישרף
(בסוף יצא לכם חצי קילו קורנפקס מקורמלים).

חלב בטעם קורנפלקס:
——————-
400 גרם קורנפלקס מקורמלים.
4 כוסות חלב

משרים את החלב עם הקורנפלקס לשעה. מסננים טוב טוב. זורקים את הקורנפקס לפח.

(באיזור ה1-2 כוסות חלב בסוף)

גלידה:
——
החלב ממקודם
כוס שמנת
חצי כוס סוכר
4 חלמונים
כפית וניל

הקורנפלקס המקורמל שנשאר (100 גרם)

מבברבים חלב, סוכר, וניל, מחממים לרתיחה קלה (כף עץ, מערבבים שלא יגלוש וכאלה). ברקע מבברבים את החלמונים. (אם אתם לא יודעים מה לעשות עם החלבונים, עשו כמונו. שימו במקרר לאיזה שבוע, ואז תזרקו לפח). אחורי שהחלב קצת רותח לו, קחו קצת חלב חם, ערבבו עם רביכת הביצים, ועשו זאת שוב ושוב, עד שבעצם הביצים התרגלו שחם להן. התרגלו? יופי. שימו את תערובת הביצים ביחד עם איזה חצי מהחלב החם בחזרה עם שארית החלב החם, ואז שוב לאש נמוכה. כעת אסור לפספס. מערבבים עם כף העץ עד שמאחורי הכף יש מן לבן כזה, שאפשר עם האצבע להוריד אותו ויהיה מן פס. (כלומר- התערובת התמצקה לה קצת, אבל לא נהייתה חביתה).
כעת מורידים מהאש, ומאשפזים במקרר לאיזה יום. שיהיה קר.
כשמוכנים לעשות את הגלידה, מוסיפים את השמנת, ולמכונה.
כשהמכונה מסיימת, לשים את הגלידה בפריזר לעוד איזה שעה.
מוציאים, בוזקים את הקורנפלקס, והופס- טיל לילדות!!!

בקיצור, שווה את הזמן וההשקעה. הילדים טוענים שזו הגלידה הכי טובה שעשיתי בחיי…

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

הרי הרוקי הקנדיים

למרות שאת התמונות כבר העלנו לפני זמן מה, בכל זאת- בלי קצת חויות קשה לקשר את התמונות לסוג של מציאות, אז מה היה לנו כאן?
לינה באוהלים 8 לילות? היה
20130731-IMG_0271

דובים, עיזים, איילים קנדים ועוד שאר חיות שבדרך כלל רואים אותם בכלובים או בספארי? היו
Camera 585
20130802-IMG_0348

8 ימים של רחצה בטבע- אם זה אגמים או מעיינות חמים? גם היו. וקר, קר שם בחוץ!
20130801-IMG_0335

20130731-IMG_0316
נופים מדהימים שבאמת אין כמותם… לא היה חסר!
20130803-IMG_0368

20130730-IMG_0267

20130730-IMG_0224

אז אכלנו הרבה מרקים בסגנון "חמים וטעים" (התגלמות הגאנק המושלמת), וקפאנו מקור בלילה (ביחוד אני), אבל לצאת להשתין ולראות את הכוכבים כמו שראינו- זו באמת חויה מדהימה. ולהיות כולם ביחד באוהל – בלי טלויזיה ל8 ימים… הזכיר לי את ילדותי- והילדים הסתדרו עם זה לא רע…

איך מתארגנים? מנויורק לקלגרי- טיסות במיילים זה לא קשה להשיג. הבעיה הגדולה היא שצריך לקחת את ציוד הקמפינג. (אנחנו דחפנו הכל בצימידן ענקי). את הבגדים דחסנו עם שקיות מיוחדות (בערך המצאת המאה- מה שפעם שמתם ב2 מזוודות, יכנס לאחת וישאר מקום) אם מגיעים מישראל- אפשר אפילו לחשוב לקנות פה. מחיר של אוהל מדהים וכמה מזרנים יוצא פחות מ100 דולר. קנדה יותר יקרה מארצות הברית, אז קחו את זה בחשבון. נוחתים בקלגרי, לוקחים את האוטו (עדיף לא משדה התעופה- יש על זה פרמיה- אנחנו הלכנו כשנחתנו למלון שהיה לו הסעה מהשדה, ולקחנו את האוטו יום למחרת. חברת ההשכרה תבוא לקחת אתכם מהמלון אם זה לא רחוק מדי). מפה ואילך- הספר המופלא שקיבלנו מטלי עשה את שלו. לא צריך יותר. כל הישראלים שפגשנו שם וטילו איתו היו מוכנים להשבע שהספר הזה מופלא. גם אנחנו.

עוד תמונות בגוגל+
ואל תשכחו שאם אתם באים לקנדה, אפשר לעשות באז בנויורק!!!

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

מי אמר שאין ארוחות חינם?

אוקיי- לא ממש חינם, אבל הנה רעיון מדליק. חבורה של מדריכי טיולים, התאגדו להם והקימו חברה שנקראת Free Tour By Foot, והם מארגנים סיוריםברחבי ארצות הברית, כשבעצם לא צריך לשלם על הסיור, אלא רק את התשר בסופו.

מאחר וחברינו המפוארים נסעו לישראל, ובטובם השאירו לנו את דירתם הענקית בפאתי הארלם דרום, בילינו לנו את סופשבוע בלצבור קצת קולטורה (גוגנהיים, ותערוכת אור של גיימס טורל) – והרבה אוכל נויורקי. אתמול הצטרפנו לסיור למייטיבי לסת בLower East Side, שמן הסתם היה סיור בדגש יהודי (כמו שאמר מישהו בעבר, "בניו יורק, גם את אתה קתולי אתה יהודי"). כאמור, הטיול היה "בחינם". פצחנו ב"יונה שימל", מעדניית קנישים- (מן לאטקס כאלו- או אם תרצו, בצק ממולא בתפוחי אדמה או אפילו בכוסמת). נחמד, ומשעשע, ביחוד כשזה ממש צמוד לתיאטרון אידי ישן, מבחינת הקנישים- לא משהו מדהים.
מפה לא ממש רואים, אבל למען המדע חירפנו נפשינו בחום של כ35 מעלות בצל…

20130707_131320

בדרכנו לגלידה הכי טובה שאכלנו, עברנו דרך אושיות מזון יהודי אחרות- אם זה רוס ובנותיו (כן, לבחור לא היו בנים, אז הוא קרה למקום- Russ and Daughters)- לשם חזרנו בסוף הסיור לשדוד אותם ולקחת סלמון מעושן בסגנון פסטרמי, קצת הרינג מדהים (יששש), ואיזה גבינה לעידוד אם הבית.

20130707_132152

וכמובן, שאני לא צריך להכיר לכם את "מעדניית כץ" – המעדניה "בסגנון כשר", שזה ממש מעניין. לא ממש כשר, אבל כושר סטייל!. ממש ממול הכץ, תמצאו את מעבדות הגלידה (Il Laboratorio del Gelato). ושם לקחנו גלידת שומשום שחור, וגלידת ארל גרי. שימו לב מה עוד יש להם! הבעלים הגאה היה ברוקר, שאחרי 9.11 החליט שהוא רוצה להשאיר אחריו משהו בעיר. הצליח לו- ובגדול.

משם, המשכנו לרחוב קלינטון – וממול WD50 המפורסמת שוכן לו פרוספריטי דמפלינג. שימו לב לזה- 4 דמפלינג חביבים וטעימים ב1.25$. שערוריה!

20130707_135713

עברנו דרך חנות קטנה ומטריפה, שמוכרת נעלי נייק מעור תנין במחיר סמלי של 1000$ (פרטים במערכת)

20130707_140904

ונעצרנו להשבת הנפש (35 מעלות כאמור) בפלאנט דונאטס. לא יאמן. דונטים בכאלו לא טעמתם בחיים. דונטים עם קרם ברולה, ליים, לבנדר וכאלה. לשתיה- משקה אבטיח, ולימונים עם… מלפפונים.

20130707_143455

קינחנו בביקור באיש החמוצים, שמזכיר קצת את הסידרה שאני רואה (breaking bad ושתגמר כבר! למה צריך למתוח את המוות של המעצבן הזה על 5 עונות עם 13 פרקים בעונה, 45 דקות לפרק? צריך לעבור כבר לדברים אחרים!)- כשהם עושים חמוצים עם חזרת, הם משתמשים במסכות גז. קנינו לנו חמוצי מנגו, וכמובן מלפפונים חמוצים נורמלים! (מצרך מבוקש בארהב…)

20130707_144632

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

"אז מה אתה עושה פרט ללחמים?"

שאל חבר בפייסבוק…
טוב, שאלה מצויינת. עובד (לא מעט), רץ (חצי מרתון מטורף בעוד פחות משבועיים, שאין לי מושג למה בכלל נרשמתי אליו, אבל זה כל הכיף), ומנסה להיות גם אבא…
אגב, זה לא שאני רץ כדי להמשיך לאכול, אלא נראה שהנאה מהאכילה חיה לה לא רע במקביל להנאה הגדולה מהריצה (והשחיה, והאופניים- כשלא כל כך קרררררררר פה!).

אבל אם כבר שאלת, הנה המתכון שלי לחלות, שההבדל שלו מההוא של יסמין (הנה) מבחינתי הוא שאין בו סוכר, ושהוא גם טעים פי עשר (לטעמי, אבל יש שטוענים אחרת, להם אנלא מקשיב). שימו לב- התפחה כפולה.

4 כוסות קמח
כפית מלח
כפית ושליש שמרים

2 חלמונים
2 ביצים
כוס עד כוס ושליש מים
2 כפות שמן (אני השתמשתי בשמן זית, לא חייבים).

מערבבים את היבשים. בקערה נפרדת מערבבים את הרטובים. מוסיפים יבשים לרטובים ולשים 6 דקות בקיטשן אייד או יותר ביד. הופכים לכדור בצק, ושמים בקערה משומנת להתפחה ראשונה של שעה.
עברה השעה? יופי. לשים ביד שתי דקות, כדור, ולהתפחה שניה- שעה וחצי.

מחלקים ל6 חלקים שוים. (לא להתעצל אם יש לכם משקל, ולבדוק שהחלקים שוים). הופכים את החלקים לכדורים, ונותנים לנוח- רבע שעה. הופכים כל כדור למקל ארוך של בצק (40 סמ), ואם הוא מתעקש ומתקצר- תעבכו לכדור הבא, ואחרי 5 דקות תחזרו אליו. אל דאגה אם המקלות יהיו דקים ולא נראים כמו החלה הזאת:
חלות

מורחים בחלבונים שנשארו לכם קודם, מטיזים ספריי שמן (אם יש לכם, אם לא- תמרחו קצת שמן כדי שלא יתפס במגבת), שמים מגבת מטבח נקיה להתפחה של עוד שעה- שעה וחצי.

אחרי שתפח מספיק, להכניס לתנור שחומם מראש ל170 מעלות. הריח יהרוג אתכם. אחרי 20 דקות, להזיז את המגש ב90 מעלות. שיצא שחום מכל הכוונים. עוד 15-20 דקות, ולהוציא לקירור על רשת (אפשר רשת תנור מיותרת, אפשר על הגז- אבל שווה לנקות קודם).

וכעת מבחן אופי. לחכות 30 דקות מינימום עד שמתקרר. לא לוותר על זה. אחרת החלה יוצאת רטובה ולא טעימה בפנוכו.

מה מתכון החלה האולטימטיבי שלכם? שלחו לי תמונות אם עשיתם את זה…

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

בוסטון – בעיקר

אז צביקה בא לרוץ במרתון בוסטון. הוחלט שכל המשפחה תנצל את המאורע, ושנעשה חילופי סטודנטים עם משפחת יניב (שמעולם לא פגשנו כמשפחה… אבל מה זה משנה?). מאחר שהסיפור של המרתון כבר נטחן כבר עד אבק, דווקא לא אתמקד בו, אלא בחוויה אחרת שהייתה לנו שם. מאחר שכבר שנים חלמתי לבקר בMedia Lab, ואחרי שנוצר קשר עם ידיד, עובד לשעבר מתקופת נטולוגי, ושמסתבר שהוא עושה שם דוקטורט- ביקשתי ממנו סיור מאורגן. ידיד שמח לארח אותנו והשקיע בנו שעתיים באחד המקומות הכי מדהימים שבהם ביקרנו.
רק שתבינו שהשבוע קראתי כתבה, ומסתבר שהילדים הכי חכמים בארצות הברית הולכים לMIT. מתוך הילדים הכי חכמים שהולכים לMIT, שלושים בשנה מתקבלים לmedia lab. מתוך השלושים האלו, רבע מתקבלים לדוקטורט. ידיד הגיע לשם במקרה, והתקבל לדוקטורט (עם מלגת לימודים ומחיה)…
אז כבר בכניסה ראינו שזה הולך להיות מופרך:
20130412_160955

מסתבר שלאיזה ארוע שיהיה בעוד שבועיים, קבוצה אחת בנתה שם כיפה ענקית, ושמה על הכיפה תולעי משי על מנת שיבנו מזה מבנה. הם בוחנים את האפשרות לנצל תולעי משי למבנים אחרים.
אם תסתכלו על הכיפה – תוכלו להבחין בתולעים.
בקומת הכניסה אפשר לראות את הדגמים הראשונים של המכונית העירונית המתקפלת

155783_10151422233713577_1514712947_n

ופרוטזות רגלים שבונה צוות של פרופסור שאיבד את 2 רגליו בתאונת טיפוס הרים
534996_10151422233663577_333334324_n

משם המשכנו וראינו כאמור כל מני רובוטים שונים ומשונים
20130412_155427

20130412_155549

וכל מני רעיונות מעניינים שעושה הקבוצה של ידיד- כמו למשל זה
20130412_153947

למה זה כל כך מעניין? בעצם, זה "מזהה חיוכים". ברגע שמישהו מחייך המכשיר יודע את זה. ואז עם זה אפשר לעשות דברים משעשעים כמו הירוק הזה בצד שעולה ויורד בהתאם למדד החיוך, או למשל – לשים כאלו מסכים בקמפוס ולעשות תחרות בין המחלקות – איפה יותר מחייכים. ידיד גם סיפר שאצלם במחלקה שמו תמונות של אנשים מחייכים, וככה הצליחו לעבוד על המערכת.
עמית ממש התלהב ונראה שיש לו חלום חדש… ללמוד שם.

חוץ מזה, היה די קר (ולנו הבטיחו אביב)
20130413_140216

ביקרנו גם במוזיאון המדע השווה של בוסטון (יותר עדיפוי מההוא שלנו), אכלנו גם ברגינה פיצה המהוללת (שמוזר שחברינו הבוסטונאים לא הכירו, אבל המון אנשים דברו עליה גם בביקורינו שם מלפני 4 שנים וגם בזה), ומאחר שהילדים מתגעגעים לזוזוברה, שבנו גם לאמא הרוחנית שלה – Wagamama (כי על מסורת לא מוותרים…). בערבים "חזרנו למלון" כמו שאמרו הילדים, שבעצם היה הבית החמוד של מיכל וערן, בקיצור, חופשונת שווה.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

הלחם המושלם- לעכשיו

לעשות לחמים זה כמו קסם. מערבבים 3 חומרים פשוטים- קמח, מים, מלח, ומסביב קורים כל כך הרבה ניסים שזה מדהים כל פעם מחדש. היופי הוא שגם באומנות כל כך עתיקה, מצליחים לחדש גם בשנים האחרונות. הנה לינק מעניין שכדאי לקרוא ולראות מה קורה מסביב, ואיך עושים כל מני פעולות בזמן ההכנה של הלחם.

כמובן שאם מתקשקשים אז מתקשקשים, ואני מגדל שאור (האמת, לאחרונה יש לי 2 שונים). אפשר לגדל שאור מאפס- והנה שני מתכונים לאיך מתחילים. האחד בעברית, והשני באנגלית. אני ממש מרוצה מהשני, למרות ששניהם עבדו לי לא רע. הוא נראה אולי מורכב, אבל עובד מדהים.
שיטה נוספת לגדל שאור הוא לקחת מחברים שיש להם. אם אתם בסביבה, אין לי בעיה להפריש לכם. אם לא- אני בטוח שתסתדרו. שהשאור לא יפחיד אתכם. כו-לה צריך לתת לו קצת יחס טוב (קמח ומים) ואהבה והכל מסתדר לא רע.

אני אוהב שאם אני כבר עושה לחם, שיצאו לי 2 ככרות. בדרך כלל, אנחנו מחסלים חצי כיכר די מהר (תמיד יש חברים של הבנים, או סיבה אחרת), חצי אחרת הולכת לשכנים, ועוד ככר אחת נפרסת ומאושפזת בפריזר לשימוש בהמשך השבוע. אני גם אוהב שהלחמים שלי יוצאים עם חורים נחמדים (למרות שפה יש סוג של חוסר הסכמה בבית… יש שאוהבות יותר דחוס), אז יחסית כמות המים בלחם גבוהה (ואפשר עוד להוסיף יותר מים כשתרגישו בנוח עם המתכון הזה).

אז איך עושים?
השאור צריך להיות בשל לעבודה. לכן אני מוציא אותו ביום חמישי בבוקר מהמקרר. בחמישי בערב אני מאכיל אותו, ומשאיר בחוץ. בשישי בערב מתחילה ההתקשקשות. וככה עושים:
חומרי בסיס:
300 גרם שאור
קילו קמח. אני שם חצי לבן וחצי מלא או משחק אחר של הכמויות- לא פחות מ400 גרם לבן. קמח שיפון יעשה את זה יותר בטעמי אגוז
700 גרם מים.
20 גרם מלח.

צ'ופרים ושאר תופינים
כל שילוב מעניין כמו – כוס שילוב אגוזים שקליתם אותם לפני זה
או כוס של גבינה בולגרית מגוררת עם תימין, רוזמרין, אורגנו, או זיתים או משהו נחמד אחר
או אגוזים ועגבניות יבשות חתוכות
בקיצור- הבנתם את התמונה, לא?

מערבבים שאור עם מים, מוסיפים את הקמח, ואז לשים רק עד שלא רואים את הקמח. נותנים לעיסה לנוח חצי שעה. קוראים לזה autolyse, והסיבה שעושים את זה היא כדי לאפשר לבצק להתגמש ולהתמתח בצורה יותר טובה בלי להקרע. הנה תקראו פה.
אחרי חצי שעה, לשים במשך 8 דקות ומוסיפים מלח. לשים עוד 2 דקות, ומוסיפים את הצ'ופרים. פה בדרך כלל אני מפסיק עם הלישה בקיטשן אייד ועובר ללישה ביד, ולשים רק עד שמרגישים שהצ'ופרים השתלבו בבצק באופן סביר.
כעת מתפיחים במשך שעתיים, אבל כל חצי שעה עושים מה שנקרה stretch and fold. מותחים את הבצק, וכאילו שבונים מעטפה, מכסים את השליש האמצעי בשליש הימני, ואז בשמאלי. מותחים לכוון השני ועושים את אותו הדבר. (בגלל שקראתם את הלינק ששמתי למעלה אתם כבר מבינים, נכון?).

כעת צריך לחשוב על איפה מתפיחים את הלחם. לי יש קערות התפחה נפלאות-
benneton
אבל אפשר סתם לקחת קערות סלט, לשים עליהן מגבות, ולמלא בקמח.

חותכים לשנים, עושים 2כדורי בצק, ושמים כשהחלק היפה פונה כלפי מטה בקערות שבחרתם. סוגרים בשקית אטומה, והופה למקרר (וזה החלק המאכזב. צריך לחכות לפחות 12 שעות עד שזה באמת תופח, יש האומרים 15, ואנחנו בדרך כלל הולכים על יותר).

כשמוכנים לאפות, אז אם יש בבית סיר פויקה שאפשר להכניס לתנור, השמחה רבה. שמים אותו בתנור, ומדליקים ל250. אם אין, משתמשים באבן אפיה. אם אין- סתם תבנית הפוכה. צריך לקחת בחשבון שאפילו אם התנור חם, לסיר לוקח להתחמם יותר.
כשהתנור והסיר חם, מוציאים את הלחם מהמקרר. לא לפני!
כדי להפוך את הלחם לתוך הסיר, שמים קמח על החלק החיצוני שלו, הופכים לניר אפיה שהכינותם מראש, ואז חורצים את הלחם. לא להתבייש לחרוץ עמוק, והשיטה היא:
– להשתמש בסכין שטוחה הכי חדה שיש בבית. אני משתמש בסכיני גילוח של פעם שהצמדתי למקל של ארטיק חצוי.
– לעשות חתך עדין, ולחזור עליו, ולחזור עליו ולחזור עליו, עד שמרוצים. וככה זה נראה
20130310_120610
כשמרוצים מהחריצים, מוציאים בזהירות! זה מאוד חם את הסיר והמכסה מהתנור, מחזיקים את הניר אפיה מהצדדים ומניחים את הלחם בסיר. סוגרים במכסה. אם אין סיר, שמים בתנור. מורידים טמפרטורה ל220 מעלות, ואופים 30 דקות. אחרי שלושים דקות, פותחים את המכסה. היתרון בסיר הוא שהאדים נשארים בו, ועושים קראסט מדהים.
עוד 20, 25 דקות, ואז סוגרים את התנור ומחכים עוד חמש דקות. האושר גדול, ומובטח.
breadw
20130310_125936

מוציאים מהתנור, ושמים על רשת לצינון (אפשר למשל להניח את זה על הגז, אבל דחילק, תנקו קודם). לפחות חצי שעה עד שפורסים.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 7 תגובות

חשיפה, ניסוי המנטוס מקבל מימד מדעי

מי לא מכיר את ההתלהבות של הילדים מלשים מנטוס בבקבוקי שתיה קלה, ולראות את מזרקות הקולה שיוצאות משם. אז לכבוד יריד המדע בעוד שבועיים, עמית וחבר (matt), החליטו לבדוק מה משפריץ יותר- האם זה משקה רגיל או דיאט, והאם קולה או דוקטור פפר (שזה אפילו יותר דוחה מקולה).
אז הבנים התעוררו מוקדם בבוקר (שזה מוזר לכשלעצמו- למה ביום רגיל בקושי מגרדים את עמית, וביום שבת הוא מתעורר לו מוקדם?), והתחילו להתארגן:IMG_9079.CR2

יצאנו החוצה בקור של הבוקר (שאגב, הפך ליום הכי כיפי שהיה פה משלהי הסתיו שעבר), והנה המדענים הצעירים:
IMG_9109.CR2

ומכאן, שימו לב, תמונות קשות:
IMG_9135.CR2
IMG_9155.CR2

מסקנות הניסוי- תראו בעצמכם:
IMG_9160.CR2

ויש גם סרטון ביוטיוב, בחסות הצלם יובל:
https://www.youtube.com/watch?v=JyuBo_qIT10

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות