אבל מרחוק

אז למי שלא יודע אמא שלי נפטרה אתמול בלילה אחרי שבע שנים שמחלת האלצהיימר היתה נוכחת בה, בהתדרדרות משפילה של יכולות המוח והגוף. למזלי הספקתי להפרד ממנה בשבוע שעבר בגיחה שעשיתי לישראל אחרי שהודיעו לי שהמצב נראה לקראת סוף הדרך.
יש משהו בלתי נתפס בלהיות רחוקה כלכך ומנותקת פיזית מההליכים של ההלוויה והשבעה מההתכנסות המשפחתית. זה לא פשוט! באיזה שהוא מקום ידעתי שזה יקרה ובהחלט לקחתי בחשבון שאמא שלי תמות בארץ כשאני אהיה בנכר, אבל המוח במקום אחד והלב במקום אחר מסתבר. אז מה עושים עם העצב? והזכרונות? ובאיזה שהוא מקום הלבדיות?
מי שמכיר אותי בטח יודע… אצלי אוכל וזכרונות כרוכים אחד בשני כל הזמן ואולי בגלל זה אני מבלה כאן הרבה במטבח. בקיצור,התיצבתי במטבח והתחלתי לאפות דברים שמזכירים לי אותה. אמא שלי לא בישלה מימיה (לשמחתה) אבל כמו כל קיבוצניקית טובה היא היתה אלופה באפיה. הרבה מזכרונות ילדותי שקשורים אליה שזורים בשהיה משותפת במטבחון הקטן שהיה בחדר ההורים מכינות דברי מאפה. בדר"כ לקראת שבת אבל לפעמים גם סתם ביום חול כשהיה לי משעמם או כשרציתי בחברתה הקרובה.
בצק השמרים שלה מלווה אותי מאז שיצאתי לעצמאות. עוגיות השבלולים המלוחות שלה שהן הדבר היחיד שהילדים שלי זכו לטעום ממאפי ידיה נקראות אצלנו במשפחה 'עוגיות חנה'. השם נכנס ברגע שהכנתן עברה אלינו הביתה כי היה ברור שהיא כבר לא מסוגלת לאפות יותר. בשנה שעברה עברתי על מחברות העוגות שלה ושלפתי משם את המתכונים שהכי אהבתי בתור ילדה, הם מונחים בתוך נילון בקלסר המתכונים שלנו בכתב ידה המסודר שנישאר איתנו אחרי לכתה.
אז אפיתי את עוגת יום ההולדת של עלוה. לכל ילד במשפחה היתה אפשרות לבחור איזו עוגה אמא תכין ליום הולדת שלו, אנחנו בעקביות שנה אחרי שנה ביקשנו את אותה עוגה: גילי אהב רולדה, ולעלוה ולי היתה אותה עוגה: קצף אפוי מתוק ומלא כל טוב ומעליו קרם חלמונים שוקולד וחמאה בטעם שאין לשום קרם שוקולד מוכר. בעוגה שלי היה קוקוס בקצף ובעוגה של עלוה היו אגוזים. הבנים ביקשו את גירסת האגוזים ומכיוון שזה גם מה שהיה בבית זה מה שנאפה. היא זכתה בתגובות חמות מאוד.
יובל עזר לי להכין 'עוגיות חנה' ואני ברגע של געגועים עשיתי מנה נוספת של בצק ומלאתי אותו בכוסמת עם בצל מטוגן. הגירסה המשפחתית הבלעדית של אמא שלי לבורקס.
אתם מבינים עכשיו למה אומרים 'אכול געגועים'?
אז עכשיו הבטן מלאה וגם המקרר ואמא שלי נמצאת במטבח שלי בדרך שאין סיכוי שהיתה אפשרית במציאות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על אבל מרחוק

  1. אוולין הגיב:

    אני איתך, מתוקה.
    חושבת על המשמעות המוחשית כל כך שיש בצירוף הקבוע "נפל חלל". חלל יורד אל העולם כשאדם עובר מכאן. למרות שהליכתו הייתה צפויה וידועה.
    קסומה בעיני דרכך להתאבל על אמא שלך.
    להיכנס למטבח ולאפות. גם אני מופתעת כל פעם מחדש מכך שחפצים של אימי נותרו כאן אחריה. כל מני בגדים מיוחדים שקנתה לילדים במסעותיה בעולם. הם כאן והיא במקום אחר. אבל אני מוכרחה לומר שאני מרגישה אותה מאוד. מלווה, לפעמים מגיעה לביקור. ספרי לי אם יש חוויות. אני סומכת על עלווה…
    נשיקות וחיבוק חם
    באהבה
    אוולין

  2. Zvika Bronstrein הגיב:

    יסמין יקרה,

    אנחנו אתכם, זה כבר האובדן השני לאחרונה. שמעתי את החדשות מרונן אתמול, החזיקו מעמד. גם כשאתם רחוקים אתם קרובים. נתראה בקרוב ….

  3. דפנה אפשטיין הגיב:

    משתתפת בצערך
    את יודעת כמה צער וכאב הרגשתי ואני תמיד כשעצוב לי ואני מתגעגעת לאמי או לאלי
    אז אני קוראת מכתבים שאמי השאירה וקוראת את אהבתה העזה אלי ומצטערת
    על כך שלא הייתי יותר איתה .
    ואלי הבעל המקסים והיקר מכול שלא נהנה מהנכדים
    המקסימים שיש אני מתארת לי שהיה משתולל מנחת ולא היה יודע איך להראות להם
    את אהבתו חבל שהלך כה צעיר.
    אוהבת דפנה

  4.  גילי ואריאלה הגיב:

    היי יסמין
    אנחנו משתתפים בצערך ובהחלט מרגישים את המרחק ברגעים כאלה
    שימרו על עצמכם, נתראה בהקדם
    שלכם
    גילי, אריאלה והילדים

  5. מיכל שרון הגיב:

    הי יקירה,
    הצטערתי לשמוע, מילים לא ממש יכולות לנחם אבל אוכל כן, כל כך חכם מצידך לשחזר רגעים של אמא דרך המטבח.
    תחזיקי מעמד!
    נשיקות
    מיכל

  6. עינת הגיב:

    ליסמין,
    אני משתתפת בצערך.
    זה נראה לי כואב ומפחיד לאבד הורה. זה מרגיש לי כאילו פתאום אין את אמא הגדולה שהכל יכולה (אפילו שאני יודעת שאמא שלך לא יכלה כבר בשנים האחרונות…) עדיין היא היתה שם ועכשיו זה סופי ומאוד מאוד כואב.
    הלוואי שתבואי לישראל רק בנסיבות שמחות בעתיד.
    אוהבת מרחוק…
    עינת

  7. עופר הגיב:

    יסמיני
    שבוע שעבר שהית כל כך רציתי לראות אותך
    כדאי לתת לך חיבוק חזק ואוהב אז תזכרי שאת חיבת לי!!
    משתתף בצערך !!
    אוהב
    עפר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s