על קרוב ועל רחוק

כשעלתה האפשרות לנסוע לרילוקיישן צפה לה הידיעה שמשמעות הדבר היא להתרחק מהמוכר והידוע מהמשפחה והחברים וכמובן גם ממיני דברים שדווקא נחמד להתרחק מהם.

מדי פעם עולים בי הרהורים מה המרחק הזה עושה לי, לנו. טוב? קשה? אולי מקרב? לא שבאמת צריך להכניס כאן ענין של שיפוט, לפעמים זה ענין של התבוננות ואולי אפילו מעין חשבון נפש.

אז ראשית, אנחנו לא בודדים, מצאנו כאן ועדיין אנחנו מוצאים אנשים שנחמד לנו להיות איתם. אפילו את חג ההודיה לא נעשה לבד (מצאנו משפחה שחיפשה שותפים שיעזרו לה לאכול את כל ההודו הזה שידוע שאי אפשר לגמור בארוחה אחת) כך שהמרחק מהארץ מאפשר לנו ליצור קשרים חדשים שכמו כל קשר יש את מבחן הזמן והמפגשים החוזרים שמאפשר לבחון ולתייג במקום המתאים לו. פעם אמרתי לעצמי שביום שאני ארגיש שאין לי יותר אפשרות לפגוש ולהכיר אנשים חדשים זה תחילתו של הקץ.

ואז נפגשים עם גליה וחגי ומבלים צפוף בחברתם כל הסופ"ש ומגלים איך המרחק מהארץ גם מקרב. בארץ בחיים לא בילינו איתם יותר מכמה שעות וכאן פתאום מבלים ביחד קרוב קרוב. גם סבתא דפנה כשהיא באה לבקר היתה איתנו צפוף וצפי ואיציק עם הבנים וורד ובועז… וזה כייף ההתקרבות האינטנסיבית הזו שלא מתאפשרת בארץ.

ועולה השאלה מה קורה בינתיים, הקשר לא קל בזמנים השונים, הפעילות שלנו מול הפעילות שבארץ מאפשרים זמנים קצרים לשיחה וגם לא תמיד בדיוק מתחשק לדבר ולשתף עכשיו ואח"כ כבר מאוחר מדי ועבר עוד שבוע בלי. האם כשנחזור נוכל לגשר על כל מה שלא נאמר כלכך הרבה זמן? האם אי היכולת לגייס מאמץ להתקשר מדי פעם תוביל לנתק בעתיד? האם ייסלח? האם יתאפשר? ואולי זה יפתח מקום לאחרים ואולי זה יותיר רק את מי שבאמת? ומה כשיש ילדים בענין שגדלים ומשנים את המארג המשפחתי ושינויים שקרו בלעדינו? וגם אנחנו משתנים כאן עוברים חוויות לכאן ולכאן לא את הכל אפשר לשתף.

זו לא שאלה אם  כדאי, זו רק התבוננות על מה שקורה לפעמים המרחק מקרב לפעמים הקירבה מרחיקה לפעמים המרחק יוצר פער שחלקו ניתן לגישור וחלק שלא, ולפעמים הקרוב הזה של עכשיו מאפשר אינטימיות שלא היתה נוצרת אחרת. ולפעמים זה לא ברור אם זה הזמן או המקום שגורמים לדברים להראות ולהרגיש בדרך שונה.

מחר יש לגליה ולי יומולדת שזה תאריך שנועד לעשות חשבון נפש ולהתבוננות. לא מצטערת שאנחנו כאן אני מוצאת שיש הרבה מה ללמוד על עצמי ובכלל כשהמציאות שונה כלכך מההרגל שהתגבש לפני שנסענו. לבחון את ההרגל שלאט מתגבש כאן. כשהדברים פחות מוכרים וידועים וזורמים. גם כשלא תמיד קל.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s