הסיפור האמיתי

בבלוג הקודם אישי היקר עידכן אתכם בזממו לממש תכלית לריבת החלב שנותרה לנו כמעט בשלמותה משלב מילוי הסופגניות של חגיגת החנוכה.

אותי הוא לא עידכן וגם אם כן הרי זה לא היה משנה דבר…

אני הלכתי עם יובל בתום לב להראות נוכחות בקונצרט לקראת החגים שביה"ס הפיק. הופיעו: תזמורת כלי הקשת הנכבדה,אחריה להקת הג'אז ולאחר מכן ההרכב התזמורתי של הלהקה. ובסוף (בסוף, בסוף…סופסוף) המקהלה בשלושה שירי חג. אחד מהם היה השיר הידוע – 'סביבון סוב סוב' שלמי שלא יודע אז משתנה מעט בנכר ובמקום השורה 'סוב נא סוב כה וכה נס גדול היה פה'  הופך להיות ' חג שמחה הוא לעם נס גדול היה שם'. חזרנו קצת מותשים מהצפיה הארוכה, אך עייפותינו חלפה חיש מהר כשעקבנו אחרי הריח שקיבל את פנינו במדרגות מהגראז' לחלל הבית ולמטבח.

שם במטבח חיכתה ההפתעה הגדולה באמצע עמדו הקונדיטורים רונן ועמית עסוקים עד מאוד וסביבם מלא מלא מלא מלא פירורים של עוגיות (עם ריח משגע…) פירורים על שיש אחד ופירורים על שיש שני ועל כל הרצפה ועל כירת הגאז ואפילו מעבר לשיש לכיוון שולחן האוכל, וכל הרצפה פירורים, פירורים, פירורים…. לצחוק או לבכות? זה היה יותר מצחיק זו האמת, רונן בדיוק הוציא נגלה של עוגיות ש"הוא קצת הסתבך איתן" מהתבנית מרח שכבה עבה של ריבת חלב אבל בעדינות על עוגיה שלא נשארה שלמה כיסה באחות דומה ונתן לכל אחד מאיתנו פינוק כזה… אח"כ כבר אין מה להגיד.

האמת, את רוב האירגון והנקיון הוא עשה, אני רק עשיתי את ה'פיניש' כדי שנוכל לקום בבוקר למטבח נקי כמו שאני אוהבת. שלומית התקשרה להזכיר שאקח את הילדים שלה לביה"ס בבוקר ואני סיפרתי לה בגאוה שרונן הכין אלפחורס ואני אביא לה מחר לפנק אותה כשרועי איננו. את הנגלה האחרונה הכנסתי לקופסא להביא לשלומית. אח"כ יותר מאוחר שאלתי את רונן איפה הוא שם את כל שאר העוגיות שהוא הכין והוא אמר ש'כל העוגיות' הן אלה שמתי בקופסא.  81/2 עוגיות, בדיוק לנו ולאורחים שצפויים לארוחת השבת למחרת….  ????

למחרת יום שישי ואני ידעתי שיש לי כמה שעות שקטות עד ארוחת הערב. לרוב אין שיעורים ביום שישי ואם יש אז מעט… יש אוירה של נינוחות סופשבוע כך שיש זמן! הייתי חייבת לבדוק איך זה שיצאו רק 1/2 8 עוגיות? מה היה שם? מה המכשול שגרם לרוב העוגיות להיות פירורים על כל המטבח. לקחתי את המתכון, מצאתי לידו מתכון אחר, התגלה מחסור קל בקורנפלור (צריך כוס וחצי !!!!) שהושלם בקמח. אין ברירה, יש משימה שחייבים לפתור…

יצא… פירורים (בתוך הקערה) הכנסתי למקרר לחצי שעה כמו שכתוב, כשהוצאתי ונגעתי בבצק לא קרה כלום הכל היה פירורים פירורים…אפילו ניסיתי לגלגל בתוך נייר אפיה כפי שמאיה המליצה וראיתי איך הפירורים מתחילים למצוא את דרכם החוצה… ידעתי שאני ארסן אותם ולא אתן להם לברוח ויהי מה!!! במתכון השני היה כתוב לרדד בין שני ניירות אפיה , פתחתי את הגליל , ערמתי חצי מכמות הפירורים על יריעת הנייר כיסיתי בעוד אחת עם קיפולים שימנעו מהסוררים לברוח והתחלתי לרדד….

זהו, אז זה הסוד, כשמרדדים בין שני ניירות (ניסיתי גם בלי זה לא הלך בכלל!!!) הפירורים נדחסים והופכים למשטח אחיד ואפילו די עמיד (טוב, עם קצת פירורים בקצה…)בסיפוק, בחרתי לי כוסית קטנה, קרצתי עיגולים חמודים משהו כמו 50… אח"כ יובל הצטרף והצמיד אותם לזוגות עם שכבה נדיבה של ריבת חלב(לא מספיק, הוא התקמצן לגמור את הצנצנת- כאילו שלא זאת היתה המטרה…) רגע לפני ארוחת השבת רונן הביא לשלומית את הצנצנת המקורית עם אלפחורס לפנק אותה כשרועי איננו ולנו יש צינצנת משלנו מלאה אלפחורסים קטנים (בלי קוקוס לבקשת הבנים)שאנחנו מתענגים עליהם בהקצבה. אין צילום כי לא רונן הכין… (אולי יהיה…)

ועולה השאלה: איך בכל זאת מכפרים על תקופת מאכלי החנוכה?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הסיפור האמיתי

  1. roneno הגיב:

    השמצות, הכפשות, וחצאי אמיתות… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s