בזמן שנסעת….

אז בזמן שרונן לקח מאיתנו חופש,  גם אנחנו עשינו משו…

ראשית וחשוב מכל הצלחנו לשכנע את עמית שלנסות ללמוד סקי בסוף העונה זה הכי כייך כי כבר אין אף אחד באתר כך שאין תור לציוד ואין אנשים על המסלולים וחוץ מזה מצאנו אתר שהוא ממש בדיוק בשביל מתחילים וגם בטח יהיה לו שיעור פרטי כי אף אחד לא מגיע וכו, וכו, ואכן השתכנע. הגענו לאתר ששלומית מצאה לנו חודש לפני כן. לא היה תור בשום מקום, המדריכה חיכתה לעמית כשיצאנו מצוידים כי כמובן הוא היה היחיד. יובל התחיל לדהור במורדות אני במורדות הקלים ועמית עם המורה הולך ומתעצבן, בגלל שהוא היחיד הוא לא יכול לנטוש וחוץ מזה בכל זאת היא לימדה אותו לעלות במעלית לראש הגבעה והם גלשו להם מטה לאט לאט. בסוף השעור הוא היה על סף פיצוץ,כשעמית על סף פיצוץ וזה לפני ארוחת צהרים אסור לדבר, צריך דבר ראשון לאכול ולהרגע ואז העולם נראה קצת פחות מרגיז. הבטחתי לו שאני אסתכל ואראה מה הרגיז כלכך. ואולי אני הגולשת המהוללת אוכל לעזור במשהו.  אז כשחזרנו למורד אחרי סנדוויץ ושוקו חם  התברר התסכול, ושיהיו בריאים מדריכי הסקי…. לעמית קשה להפנות את כפות הרגליים פנימה, לא יעזור להגיד שבעים פעם "פיצה" אם לא מסבירים את הטכניקה איך מסובבים את הכפות כך שהאצבעות יפנו פנימה והעקבים החוצה. תודו שזה מעצבן כשמישהו אומר לך לעשות משהו ומראה לך שהוא עושה את זה מצוין אבל לא מסביר לך מה אתה צריך לעשות כדי שזה יקרה. נכון שלרוב בני האדם זה בא בטבעיות אבל למי שלא…  בקיצור אחרי חמש דקות כבר גלשנו במורד אמנם במורד הקל אבל זה בהחלט פתח להתקדמות בשנה הבאה. כך שחזרנו שיכורי ניצחון מהמשימה הזו.

במשך השבוע אני חייבת להגיד שפשוט היה לנו כייף היחד. הבנים השתדלו כמיטב יכולתם להיות נחמדים ומסודרים ושאני לא אצטרך לבקש מלא פעמים ובתמורה הלכנו לפצות במסעדה החביבה עליהם (פיצה אלא מה… חשבתם סושי?)

והתחלנו לתכנן את תחפושת הפורים. יובל ידע מראש שהוא הולך להתחפש ל"שתוי"( המילים שלו) ועמית לא ממש ידע עד שאבא שלו הבריק כרגיל והעלה את הרעיון להיות " כקור גרעיני" אני על הביצוע קניתי גרעינים שחורים ולבנים, קניתי חוט ומקלות דקים ובעזרתו של עמית התחלתי לשזור עם דבק חם קורים סביב למקלות. בשבת התארח אצנו יונתן שהוא חבר הנפש של עמית והם החליטו לפצל את התחפושת לשניים ולהתחפש כזוג, יונתן קיבל את הגרעין והביצוע עבר אליו ועמית היה הכור. מקום ראשון אלא מה???

הנה גם התחפושת של יובל- שהפעם לא היה בלש לשם שינוי…

חוץ מזה שגם היתה ביום שישי ארוחת הפסטה המסורתית בביה"ס שבה אוספים תרומות לפעילות השנה האחרונה של כיתה ו' בביה"ס היסודי. ילדי כיתה ו' מילצרו וטרחו סביב המשפחות ששילמו סכום מסוים כדי להשתתף בארוע. מעבר לזה נמכרו כרטיסי הגרלה לשורה של מוצרים ושוברים שהאמהות הטורחות התרימו בקרב העסקים של העירה שלנו. כמו שובר למסעדה או לציוד לחית מחמד וכו' לא זכינו, ההרגשה היתה קצת כמו בחדר אוכל של הצבא אבל יובל היה מאושר אין ספק שכל ארגון פעילויות ההתרמה כאן הוא פעיל ומקובל ולו כישראלים קצת קשה לקבל את זה ולהשתתף בכנות, אבל נראה שכך הדברים עובדים כאן וזה מקובל על מי שגדל וחי ומכיר את זה כך.

החלטנו ששבוע בלי אבא זה ממש מספיק לכולם, אז הוא חזר לנו….

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על בזמן שנסעת….

  1. Omer הגיב:

    great post – optimistic, informative with SHEAR RUACH
    and…. the first Post by Yasmin with pictures
    only the clip is broken
    i can assume that Ronen helped this time – will you be independent next time
    Omer

  2. פינגבאק: מסורת היא מסורת! ואנחנו אנשים מסורתיים | קיץ אינדיאני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s