אפשר לנשום ורגע לפני…..

כמו שרונן כתב יובל ואני עמלנו רבות וקשות על תכנון יומההולדת שלו. כבר ניסינו פעם וראינו כי טוב, כשהעברנו את יום ההולדת שלו לתחילת הקיץ, כשחגגנו עם איתי מוסקוביץ. גם הפעם הוחלט להעביר את יום ההולדת לתאריך שבו יתגבשו מספיק ילדים חברים כדי לכנס ולחגוג. הוזמנו שישה ואני בהחלט גאה בכך שלמרות החששות שלנו יובל יצר לעצמו קשרים חברתיים. הרצח לא היה ברכבת אלא בבית, אפילו היה סרט צהוב עם כיתוב של 'משטרה – לא להפריע' (או משהו דומה). עשיתי כמעט לכל הנעליים של המשפחה טביעות נעליים (ואח"כ הייתי צריכה לקרצף אותם מהצבע) עמית התנדב לקחת מהחברים שלו בביה"ס טביעות אצבעות ויובל ישב מול המחשב שעות לארגן טבלאות, וכרטיסים,למצוא תוכנת קלסתרון ולבדוק אותה, לעצב ולהדפיס חולצות ותווי שם לצורך הארוע.. וחוץ מזה הוא גם אפה את העוגה והכין ארבע פיצות חצי אפויות שנכנסו ברגע הנכון לתנור והיו חלק מההצלחה. בקיצור אנחנו עובדים לא רע בכלל כצוות והתוצאה הצדיקה.  טענו את המצלמה, יובל אפילו צילם רגע לפני שהגיעו כולם,אבל, ברגע שהם נכנסו, שכחנו מהענין, כך שאין לנו ממש תעוד, רק הזכרון.

במהלך שבוע ההכנות האינטנסיבי, עמית הופיע בקונצרט הסיום של להקת הג'אז של ביה"ס. לקחנו מצלמה אבל הטרומבונים יושבים מאחור כך שלא רואים אותו.  זה היה מרגש גם לנו ובעיקר בשבילו. הקונצרט היה של כל כלי הג'אז כך שחלק ניכר מההופעה ניגנו תלמידי כיתות ה'  ו-ו' ויש למה לחכות!

החברים החדשים שלנו דניס וטרימבק (טוב, הוא הודי) נוסעים לחצי שנה. מתחילים בהודו ומשם לקליפורניה משם לטקסס (טרימבק עובד שם. ברגיל הוא מגיע להיות סופי שבוע עם דניס. הפעם, דניס נוסעת להיות איתו לתקופה) והם מקנחים בחודשיים במיין שם דניס קיבלה מלגת מגורים עם אוכל כדי שהיא תוכל ליצור בשקט (היא אמנית) ולמה כל הסיפור? קצת כי נחמד למצוא אנשים שהולכים להרפתקאותיהם. ובעיקר כי לקחנו על עצמנו (עצמנו????) לתפעל את גינת הירק שלהם. הם שוכרים חלקה קטנה בקואופרטיב חקלאי ובה הם מגדלים ירקות לעצמם. מסתבר שדניס בכלל גדלה בכפר וכל ילדותה היתה סביב שדות וגידולים וחוץ מזה היא למדה במקום מיוחד איך לגדל ירקות ולהכין קומפוסט וכל הדברים האלה. אז היא הרגיעה אותי שאת כל ההכנות הם כבר עשו ואת רוב השתילים הם כבר שתלו (עגבניות, פלפל, אפונה, שעועית ירוקה, יש גם כוסברה ושמיר ואורוגולה שעוד מעט מסיימת ובקיצור מכל טוב) אנחנו (?) רק צריכים להשקות (עם משפך…)ולקטוף ואפילו יש מקום אם אנחנו רוצים להוסיף עוד כמה דברים (אני כבר מדמיינת שיח ענק של עגבניות שרי, שורה של פטרוזיליה ואולי, אפילו, למרות שלדברי דניס כבר חם מדי, כמה חסות, שיהיו טריות בסלט. הגינה נמצאת במרחק של 15 דקות מהבית שלנו, אם יורד גשם זה חוסך את הצורך להשקות אבל כדאי להגיע לשם כדי ללקט. הדרך יפה, הילדים כבר הביעו מחאה מהצורך להרים את עצמם מהכורסה בשביל 'משהו שבכלל אבא רוצה – ואנחנו צריכים לעשות' כך שאני בהחלט רואה את עצמי מגמישה את הזמן כדי להגיע לשם (במקום כושר, או שיעור פלדנקרייז בין הסעת ילד אחד לשני…) מצד שני אולי זה באמת יהיה נחמד, וכמו שדניס אמרה הכי חשוב שיראו שמישהו מגיע מדי פעם אחרת לוקחים לך את החלקה.

סוף שבוע בלי כדורגל, לפני השיעמום של החופש אבל כבר כמעט משעמם, כנראה ניסע לטייל אם לא ירד גשם. וננוח ונקרא. בימים שנעים בחוץ כמו היום אנחנו אוכלים בחוץ והגחליליות מארגנות לנו מופע אורות. אתמול הסתובבתי עם סוודר. קיץ בניו ג'רסי. בסוף השבוע הבא עלוה אחותי מגיעה עם הלל לקצת ושני להרבה וככה ניפצח את החופש. מתאפשר לנו לשהות בבית חוף של ליסה (אחת התלמידות שלי) בחוף ג'רסי כך שאנחנו הולכים להתנסות בחוויה האמריקאית הזו גם. להרבה משפחות כאן יש בית בחוף שהם נוסעים אליו בסופי שבוע ולרוב מבלים בו את רוב הקיץ. אנחנו מחכים ונהנים….

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אפשר לנשום ורגע לפני…..

  1. פינגבאק: עונת המלפפונים | קיץ אינדיאני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s