קיץ

אנחנו כבר שבוע בתוך חופשת הקיץ. עלוה אחותי היתה כאן שבוע. השבוע הכי אינטנסיבי שאפשר. ומה יהיה בשאר הקיץ? הרי צריך לחלק את האטרקציות שלא יגמרו בבת אחת מחד ומאידך כדי שירגישו חופש וישתעממו וישחקו במחשב ויראו טלויזיה וקצת חברים. אבל אחותי צריכה להספיק ולראות ולעשות ולהיות.

זה התחיל מכך שהיא הודיעה שהיא מגיעה ושאלה מה נוכל לעשות בזמן הזה. בשבילנו קיץ (ובטח בשביל כל מי שילדים עדיין מסתובבים בביתו) זה זמן של הוצאות בלתי נגמרות וגם את זה חשוב לחלק על פני זמן ארוך ככל שניתן. לשמחתי ליסה הציעה לי כבר מזמן  להשתמש בבית החוף שלה ואני קפצתי על הרעיון ובררתי שנוכל לשהות בו שלושה לילות. כשאני מדמיינת אותי ואת אחותי יושבות לנו על המרפסת עם בקבוק בירה ומקשקשות עד אור הבוקר במשך שלושה ימים. חופשה אמיתית! כן אבל לפני זה גם הלל בעלה יהיה כאן אז אולי נטייל יחד לאנשהו? נו, מה, לא ניסע? נבחר הכיוון והוזמן המלון וכמו שראיתם אכן מומש בהנאה רבה. אחרי שחזרנו מהצפון היינו ביום של התארגנות כך שלמחרת כבר חייבים לעשות משהו. מיד הבנתי שמתוך השלושה ימים המתוכננים בבית החוף אולי נהיה אחד וגם הוא לא בטוח לאחותי וביתה כבר היו תכנונים למכביר.  אז היינו במול 7 (?!) שעות יובל ואני הלכנו לסרט בזמן שהן הסתובבו. היינו במנהטן: במאפיה צרפתית (שוחד לבנים כדי שיסכימו להכנס למוזיאון) במוזיאון MAD המצוין (עמית ואני עשינו חלק מהזמן בסנטרל פארק) בגלידה הכי טובה בעיר (ואולי אפילו בעולם כולו – עוד שוחד) ושוב בסנטרל פארק להרגע במזרקות שני ועמית נרטבו עד תום. קינחנו בפקקים רציניים בדרך לעבודה של אבא. עלוה ושני ירדו בדרך והלכו לראות מחזמר, אספתי אותן ב23:30 מהרכבת. למחרת אנחנו נחנו והשתעממנו הן נסעו לשוטט בעיר שוב. בערב יצאנו אני ואחותי למועדון ג'אז. מסתבר שכאן האומנים הם אנשים נורמלים ההופעות הן בין 19:30 ל 21:30 למזלנו היתה להקה שנהנתה כנראה לנגן כי הם סימו ב22:30 ואנחנו עוד הספקנו להנות מחלק מהמוזיקה. את הבוקר שאחרי הן ניצלו לקניות ואני נשארתי לחכות לבעלי מקצוע שיגיעו, הפעם הם דוקא הגיעו יחסית בזמן. גם באמריקה בעלי מקצוע קורצו מאותו החומר של אלו שבארץ. כשהתפננו ארזנו בגדי ים ונסענו לבית בחוף. בכלל אי אפשר להבין מה זה המושג הזה בית בחוף עד שמגיעים. זה לא סיני, זה לא חוף תלאביב, גם לא אכזיב. מדובר בעיירה שלמה עם בתים מטופחים (רובם) שנראית כמו עיר רגילה רק קצת יותר צפופה ומסודרת ובאויר יש שקט של חופש של אנשים שמבלים כל היום בים. הגענו אחרי הצהרים. הבית הוכרז כבית הכי פחות מטופח בשכונה וגם תוכו היה כזה. דבר שאולי לא מאד מזמין מחד אבל נותן תחושה שבמילא הנקיון והסדר לא משהו כך שאפשר להרגיש חופשי. הלכנו לים, החוף היה כמעט ריק. למזלו של עמית שני אוהבת מים והם בילו במים יחד, יובל קרא. אנחנו קישקשנו כמו בחלום. כשכמעט שקעה השמש היה 20:30. אתם חושבים שהאמריקאים יימשיכו לתפעל מטבח של המסעדה בגלל שיש אנשים מוזרים כמונו שנשארים בים עד שעה כלכך מאוחרת? בסוף מצאנו פיצריה, זה תמיד הולך כאן, גם היו אנשים שהגיעו אחרינו (נשמתי לרווחה) הצעירים הלכו לישון בבית מאחור אחותי ואני ישבנו על המרפסת עם בקבוק ביד וקשקשנו…. למחרת קמנו לאט היינו בבית קפה והלכנו לים. כל החוף שיום קודם היה ריק, היה מלא בשמשיות צבעוניות והמון אנשים. הים אפילו לא היה ממש קר כמו שציפינו מאוקינוס. כשעמית מיצה את הים התארגנו וחזרנו. לא היו פקקים להפתעתינו והגענו לארוחת ערב של יום שישי עם רונן. למחרת עוד הספקנו לעשות פיקניק בשמורה הקרובה עם סיבוב מסביב לאגם  והשלכת חכות עד שנגמרו הפתיונות. כרגיל עם אחותי יצאנו ברגע האחרון לכיוון שדה התעופה. עכשיו יש לי זמן לנוח ולהתגעגע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s