היה נכון

או באנגלית- be prepared, פחות פלצני ויותר רלוונטי. אז יצאתי למחנה של הצופים האמריקאים. והפעם- מסע אופניים. הגדולים יותר, כיתות ז-ח רכבו 75 קילומטר, בעוד הקטנים הסתפקו ב50. האמת, מה זה התרשמתי! הילדודס מגיעים בשישי ב8 וחצי לשטח. תוך שעה האוהלים היו במקום. ולא, לא היה אור. הילדים העמידו אותם עם פנסי הראש שלהם בלי להתבלבל. דומה שהיחידי שהיה צריך עזרה היה סחבק.
מובן שהאוהל של המבוגר שלידי נחר בקולי קולות בלילה, אבל זה לא הפריע לי לישון לא רע. ב6 בבוקר הושקמנו על ידי הילדים הטרחניים שהיו לחוצים בגלל מסע ה50 מייל שלהם (הגדולים שבחבורה). בגלל שאני צעיר במחנות האלו, ובגלל שהם כבר הבינו עם מי יש להם עסק, הוטלה עלי משימת ארוחת הבוקר. נקניקיות, בייקון, חביתה, וכאלה. קפה בפרקטלטור גם היה לנו. הילדים מצידם העמידו לעצמם ארוחות בוקר- פנקייקים, קסזיות, וכל מני דברים שלא ראיתי בחיים שלי בארוחות בוקר במחנות…

אפילו ניקו אחריהם… (ולא, לא היו מים זורמים במחנה)

כמובן שהצטרפתי למסע של עמית, שהיה ברובו שטוח, רק בסופו הייתה עליה (מה שמרמז גם על ירידה בתחילתו, אבל את זה לא סופרים). היה מעולה.
הנה מסדר האופניים לפני


הילדים שמרו על מרחק של 5 שניות האחד לשני והיו משעשעים. חזרנו, ישר לארוחת הערב. ואני לא מתלוצץ- באמת שהיה מדהים. סטייקים מצידנו ומצד אחת הקבוצות, ועוד מני צופרים כאלו ואחרים. על העוגה שהכנתי סיפרתי במקום אחר (בצעצוע החדש שאני משחק לי מהצד)…
הלכנו לישון בציפיה לבאות. והן באו, אחו שילינג באו. ב11 בלילה נפתחו ארובות השמיים. הילדים פרצו בשירה אדירה:
In the town where I was born
Lived a man who sailed to sea
And he told us of his life
In the land of submarines

So we sailed on to the sun
Till we found a sea of green
And we lived beneath the waves
In our yellow submarine

We all live in a yellow submarine
Yellow submarine, yellow submarine
We all live in a yellow submarine
Yellow submarine, yellow submarine"
וכו וכו. אני פתחתי מדי פעם את הפנס לנסות לגלות מאיכן תפתח הרעה, ואכן אחרי זמן מה היא באה: הרגשתי שקצת רטוב לי במזרן. לא, לא חזרתי לילדות, אבל המזרון היה מוצף במיים. זזתי הצידה, ושם לא היית הצפה… למזלי.
למחרת על הבוקר קמנו, ארגנו ארוחת בוקר קלה, קיפוליישן ואחריהם שיחת סיכום, שבה הילדים והבוגרים המלוים אומרים מה היה טוב מה היה רע, ולמה הם מצפים בהמשך (סחבק ציפה למקלחת החמה למשל), והביתה.
חזרנו רטובים אך רעבים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s