הנאה ששכרה בצידה (?)

כבר מותר לי לעבוד ואפילו כבר יש לי מספר בסושיאל סקיוריטי, כלומר קיבלתי ממשות כאן.מכיוון שהיה לי הרבה זמן להתכונן לענין. ההתחלה שהיתה "איזה כייף, יש לי המון זמן ואני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה" ותחושת גילוי והרפתקה.ואח"כ השתנה ל"אבל מה אני רוצה לעשות עם עצמי בכלל,האם יש כאן לאן להתפתח" וגם " האם בכלל צריך להתפתח?" ועד שהמועד התחיל להתקרב באמת והיה צריך לראות מה עושים עם זה. אז כמו שאתם יודעים הגעתי לעבוד עם "פימו" אחרי קורס מזורז עם רונית שגם אמרה לי שבזמנו היא הצליחה למכור כאלה דברים ושזה נורא כייף. משהו בפנים התכונן לשם ובשיחה עם עפרת שהיא אמנית שפגשתי בקרמיקה אמרתי לה שאני התחלתי לעבוד עם פימו ואם היא יודעת על איזשהו יריד שתגיד לי. אז עכשיו צפויים לי שלושה בהפרש של שבועיים אחד מהשני, הראשון ביום שישי והאטרף בשיאו… אבל מה שהכי כייף  זה שאני נהנית מכל רגע, שכל הזמן יש לי בראש עוד רעיונות ועוד כיוונים וההתעסקות בצבע וחומר בו זמנית ממלאה אותי אושר עד אין קץ. אפילו שכל פיסת זמן שיש לי(בעיקר של השעות הקטנות שבהן אף אחד לא מבקש ממני שום דבר ואני לא צריכה להסיע, ולבשל ולנקות ולקנות ולהביאו ולהתיחס וכו,) מוקדשת להכין עוד, שיהיה מה למכור…ושעות היום מוקדשות לחיים הרגילים  וגם לקנות את כל הנלוים, הדברים הקטנים שהופכים חתיכת מתכת מצופה בפימו לתכשיט. ודברים להציג אותם למכירה ואריזות, בקיצור,  צרות של נחת. והשאלה הגדולה היא האם באמת יהיה שכר לעמלי? נחיה ונראה….