relay for life – שליחים לחיים

עכשיו אנחנו בעונת גיוס הכספים וארועי ההתרמה. ככה זה באמריקה, לכל יש כאן זמן ועת לכל חפץ… השנה, לסלי שהיא אמא של חבר טוב של עמית עברה טיפולים לסרטן והחליטה שהיא מצטרפת כפעילה לארוע ההתרמה של קהילת הסרטן האמריקאית, כך קוראים לזה כאן. התהליך הוא כזה: "מנהיג"  (לסלי) מגייס אליו אנשים וחברים שיהיו חלק מקבוצה. מטרת הקבוצה היא לגייס כמה שיותר כסף למען הארגון. הארגון מבחינתו תורם עזרה ותמיכה במנהיג וגם בחברי הקבוצה ונותן טיפים איך לגייס כסף ושולח ברכות על כל סכום שנכנס. האמת שאנשים בהחלט נדיבים כאן וזה פחות מביך לבקש, זה יותר מובן וברור שכך הדברים נעשים. יש קבוצות מאד פעילות שבאמת אנשים הולכים לחברות גדולות ועושים מיני ארועים כדי לאסוף יותר ויש קבוצות פחות פעילות כמונו. לסלי בהחלט התגיסה בכל מאודה וארגנה לנו משמרות התרמה ליד הסופר ושקיות איסוף מטבעות וטפסים להתרמות גדולות יותר וכו'. אני עשיתי מפימו סיכות קטנות עם סמל הקבוצה ומכרתי אותן (וגם רונן) בהזדמנויות שונות (זו הרי עונת ההתרמות, אמרנו….)

ועמדתי במשמרת ליד הסופר,וביקשתי מאנשים לאסוף מטבעות. זו התנסות מענינת. בקיצור, אחרי כחודשיים של גיוס מגיע הארוע הגדול (שגם בו מגייסים כספים), במקרה שלנו הארוע התנהל באזור הספורט של ביה"ס התיכון לא רחוק מהבית (מזל…) הוקם מאהל בשטח מגרשי הפוטבול, ואצטדיון האטלטיקה הכיל את הטקסים. הטקסים היו מרגשים בעיני ודמו מאד לטקסי יום הזכרון בארץ שאנשים כמונו מארגנים ומנחים ומספרים ושרים. היו הרבה סיפורים של סרטן שסחטו דמעות מכולם, וגולת הכותרת היתה התארגנות של כל קבוצה (היו מעל 100) שלאורך 12 שעות החל מ18:00 עד 6:00 יהיו לה נציגים שילכו על המסלול במעגלים כשהמסר הוא שצריך להמשיך וללכת גם אם עייפים וקשה יש מי שתומך ומי שיהיה ליד והעיקר להמשיך הלאה… היה טקס מרגש בלילה שהדליקו למפיונים משקיות נייר שאנשים כתבו וציירו עליהם והקדישו למישהו שנלחם בסרטן והם פוזרו לאורך המסלול ובערו כל הלילה. וכל הנוכחים הדליקו סטיקלייטים והלכו בחושך ובשקט הקפה שלמה לזכר מי שהסרטן לקח. היה משהו מרגש ותחושה של קהילה בלילה הזה ולמרות המיומנות והמשומנות של תהליך גיוס הכספים יש בו גם נאיביות ורצון להשתייך ומוכנות לעזור ולהתגיס ולתרום. זה יפה בעיני.  בבתי הספר: חטיבות הביניים והתיכונים של האזור התארגנו בני נוער לקבוצות התרמה ובילו שם על המסלול ולידו כל הלילה בחבורות. תחשבו על הילד שלכם מבלה את הלילה עם חברים בארוע של האגודה למלחמה בסרטן במקום על הברזלים ליד הסופר…. בקיצור היה מרגש ומעשיר וחלק מהחוויה האמריקאית שלי.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s