חזרנו – 2200 קילומטר, 300 תמונות, 13 יום – והמון חוויות

השנה החלטנו להתמקד במזרח קנדה. התחלנו במוזיאון הזכוכית בקורנינג. פעם שניה כבר, אבל שוב נהננו מאוד. בהדגמת ניפוח הזכוכית הם מחלקים שם את התוצרת שהם עשו ביום קודם (כי לוקח זמן לזכוכית להתייבש), ואפילו הצלחנו לזכות בואזה צהובה לתפארת מכבי תל אביב!
משם המשכנו לאיתקה, שהרי תוכנן לנו (לעמית ולי) טריאתלון. באיתקה שכרנו בית מבחור שהיה אמן מקצועי, כעת יש לו קייטרינג איכותי, והוא חולם להיות היפי. בחצר- פסלים מעניינים שהוא מפסל ובוחן כל מני רעיונות על חזרות, תנועה, ומסורת אירית. די חפרן אבל חמוד.
הטריאתלון היה כרגיל- חוויה די מדהימה ומלמדת. הקושי, ההתחבטויות, המאמצים, אתה עוקף מישהו, מישהו עוקף אותך. מה זה אומר? האם תשבר או לא? למה כל כך קשה לרוץ את עשרת הקילומטרים האחרים? ואולי לא התאמנתי מספיק? ואולי פשוט מרוב התלהבות שכחתי לאכול ולשתות על האופניים וכשהגעתי לרוץ (אחרי שעתיים שאני שוחה ורוכב) כבר לא היה לי מאיפה לקחת?


והסיפוק כשזה נגמר… וכשהגוף מתחיל להפריש את האנדרופינים של האחרי… והאבטיח של האחרי! ואז לרוץ לחפש את עמית שהתחיל אחרי (מקצה ילדים- שוחים 200 מטר, רוכבים 15 קילומטר, ורצים 2.2 קילומטרים. שלא כמוני, הוא לא סבל בכלל מהעסקה. הוא לקח את הזמן בהחלפות, אכל, נח, ואפילו עקף כמה מתחרים. בריצה הוא ממש נהנה, וסיים להנאתו עם חיוך רחב

מתסתבר אגב שכתבו על איתקה שיר שהוא ממש רלטוונטי לטיול, לטריאטלון, ולחיים, ומאחר שפעם איש יקר הקדיש לו אותו- הנה אני מקדיש אותו לך!

איתקה מאת: קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)
מתוך “ספר השירים ” בהוצאת ספריית פועלים

אם אתה יוצא לדרך לאיתקה
בקש כי יארך מסעך מאד
שופע, הרפתקות, שופע דעת.
אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים.
אל תירא את פוסידון הזועם
לעולם לא תפגוש אותם בדרכך
אם מחשבתך נשאת, אם רגש מעולה
יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג.
לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים
ולא את פוסידון הזועם אם רק
נפשך לא תעמיד אותם לפניך.

בקש כי יארך מסעך מאד.
כי בבקרים רבים מאד שלל קיץ
תכנס – בחדוה, בפליאה רבה כל כך! –
לנמלים שלא ראית מעולם.
בתחנות מסחר פיניקיות תעגון
תקנה סחורות משובחות לרוב,
פנינים ואלמוגים, ענבר והבנה
ומינים שונים של בשמים טובים
ככל שרק תמצא בשמים טובים.
עליך לבקר בהרבה ערי מצרים
ללמוד, ללמוד מאלה היודעים.

וכל הזמן חשוב על איתקה
כי יעודך הוא להגיע שמה.
אך אל לך להחיש את מסעך
מוטב שימשך שנים רבות
שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן
עשיר בכל מה שרכשת בדרך.
לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.

איתקה העניקה לך מסע יפה
אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך
היא לא תוכל לתת לך יותר.

וגם אם תמצאנה עניה – לא רימתה אותך איתקה.
וכאשר תשוב – חכם, רב ניסיון –
אזי תבין היטב מהי איתקה.

משם, לאלף האגמים. יום אחר, פוסט אחר…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חזרנו – 2200 קילומטר, 300 תמונות, 13 יום – והמון חוויות

  1. גליה הגיב:

    תמונה נהדרת שלך ושל עמית!

  2. koreho הגיב:

    השלמות תוכן לפוסט הפיזי ( טריאטלון) והנפשי ( הדרך ארוכה היא ורבה רבה )
    שאלתי את עצמי מהי איתקה? איפה איתקה? ולמה חשוב כל כך שהדרך לשם תארך ככל האפשר?
    הרי ברור שלא מדובר בעיר איתקה האמריקאית הדלוחה ( אם כי גם יפה)

    ומצאתי תשובה (מצוטט http://cafe.mouse.co.il/topic/84677/):

    יש ללכת לאילידה ולאודיסיאה ולקרוא שם כי המסע לאיתקה הוא מסעו של אודיסאוס שחותר לחזור למולדתו (איתקה) לאורך כל האודיסיאה.

    ולכן הדרך לאיתקה הפכה למושג ולסמל מאוד טעון בתרבות המערבית.
    מושג שמדבר על החתירה של הנפש האנושית לחזור לביתה.
    ומושג שמדבר על כך שהשיבה עצמה היא לא הדבר החשוב אלא הדרך. או כמה שנאמר במילים אחרות – "הדרך היא המטרה"
    מאות ואלפי יצירות התכתבו עם המושג הזה והשיר של קוואפיס הוא בין המפורסמים שבהם.

    גם הקומדיה האנושית של סארויאן מתרחשת בעיר איתקה, בדיוק בגלל הנסיבות האלו שאיתקה הפכה לסמל בהא הידיעה של התרבות המערבית לחתירה לשוב אל הבית ואל המולדת.

  3. roneno הגיב:

    תודה עומר על ההשלמות וההארות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s