תם השרב הגדול

אני זוכר שכשהייתי חניך בצופים תמיד היה מבוגר אחראי. לפני בני שאול (ז"ל) שליווה אותנו שנים, היו עוד ראשי שבט, אבל זכור לי במעומעם אחד קומפה. השמועות סיפרו שהוא היה בצופים האמריקאים ואפילו עשה "תג יער". מה זה "תג יער"? ואללה אין לי מושג. גם פה לא ממש ידעו מה זה התג האגדי הזה, אבל יש כמה תגי יערות פה. בכלל כל פעילות בצופים מזכה בתג, כמו למשל הבילוי שהיה לנו בסופשבוע בקמפורי.
אז תשכחו ממחנה קיץ מסכם ביערות מנשה, שבונים מבני ענק מסנדות, והולכים עם ספריי הצבע האדום להלאים ציוד של שבטים אחרים (עשה לך בעצמך- קח ספרי אדום, וכל פעם שתראה גרזן או סנדה בצבע ירוק- ראשון לציון, או כחול- חולון, צבע אותם והנה הם הפכו לרכוש שבט דן בת-ים. בגירוד שכבות הצבע, אפשר לגלות כמה ידיים עבר כל "ציוד". ככה יוצא שבסוף כל מחנה במקום שנחזור עם פחות ציוד שנאבד או התקלקל, היינו חוזרים עם יותר, הרבה יותר. אני אפילו זוכר מחנות קיץ שבסיומם לא היה מקום לשים את הסנדות בחדר הסנדות…).
פה, שבט ניו פרובידנס (הידוע בשמו המדהים, שבט 63) המונה 24 חניכים, יוצא למחנה כשההנהגה כולה מונה איזה 300 חניכים (כמו שבט דן בת ים בימיו הטובים). עם ה"שבט" יוצאים לפחות 8 הורים למחנה… (שלא כמו אצלנו שכמעט טיולים בוטלו כי לא היו הורים…). המחנה בסימן צופיות. באוגוסט מתפרסמת חוברת לקראת המחנה. 32!!! עמודים של הסברים והנחיות. והפעם, האתגר- לבנות כף-קלע שזורקת שקיות מים למרחק. ולקלוע על תרנגול הודו- להרוג תורכי ולנוח…

(ביחד עם תחרות קינוחים, תחרות להורים בבניית שער למחנה, ואולימפידה צופית- מי זורק בול עץ הכי רחוק, מי מנסר בולי עץ, מי צועק את הסיסמא הכי חזק וכאלה).

טוב. שישי בערב, פגישה ב7 בחצר הכנסיה (שם המחסן, ושם הפעולות…). הילדים כבר אכלו ארוחת ערב. הילדים מעמיסים את הנגרר הקטנציק בצידניות ובארגזים ובשאר הדברים, והופ למחנה. מגיעים לשטח- לכל "שבט" מסומן המקום שלו מראש במגרש הדשא במן גיר כזה כמו של הכדורגל. בונים אוהלים (לא ממוטות ומשמיכות וכפתורי שדה. מאוהלים קנויים, ולעמית ולי היה אוהל שהשאלנו מחברים- של 8 אנשים… ע-נ-ק, חצי קבוצה נכנסה לשם בערב), ו-קופאים מקור!!!! הטמפרטורה צונחת וצונחת וצונחת, וכשהיא עוברת את האפס היא ממשיכה לצנוח, ועימה קופאת לי הקרחת…
מזל שסחבק טרח והביא איתו את הפוך, ומזל ששאריות מהטיול בנפאל נותרו בזיכרון הגוף, אבל זה לא עוזר כשצריכים באמצע הלילה לעשות את הטיול הקטן לשירותים…
למחרת הילדים כבר מתחילים לקשקש ב6 וחצי. אתה מנסה להתהפך לצד השני אבל זה לא עוזר. ארוחת בוקר ב0 מעלות… אושר ללא גבול- הנה אסף ועמית עומדים ומבשלים. בתפריט הבוקר- מקושקשת עם תפוחי אדמה…

בדרך למסדר הבוקר מסתבר שאנחנו השבט הכי לא מאורגן ומתוקתק. שבטים אחרים הגיעו עם מן עגלות סגורות ובהם הכל ארוז יפה ומסודר, פרסו אוהלים מתקפלים וכאלה. אנחנו אפילו את הדגל שכחנו. אילתרנו משהו (be prepared או לא be prepared?), וצעדנו למסדר באיחור אופנתי (אבל עם הרבה טכס בישבן). והנה אתם רואים שם מימין את הקוץ הזה עם המדים והגרביים המיוחדות של הצופים? מעניין אם לחברים שלי שממשיכים היות לתרום לתנועה בארץ יש גרבים כאלו (אמנון???)


טוב. מתחילה ההפעלה. הילדים לוקחים את המוטות, ויש להם את החוברת עם ההוראות, והם צריכים לעבוד… ההורים לא מורשים לעזור, מה שבאמת מטריד את כולנו. אני יכול לכפות את הכל הרי בחצי שעה, ולהם מוקצות איזה 4 שעות לטובת האירוע, ומצד שני- הילדים יושבים ומסתלבטים. נשמעים נאומי התבאסות בין ההורים, על מנהיגות, ואחריות, וכאלה, ואני פשוט חושב שיותר עדיף שאלך משם כדי לא להתבאס. חזרתי למאהל, לארגן קצת תה ולקרוא, ובאמת כשחזרתי שוב- כלום לא קרה…
הילדים עדיין לא עושים כלום, וברקע קבוצות אחרות מרימות תותחים, עם קונסטרוקציות וציכלולים- אללה יוסתור. שוב, הטקטיקה הקודמת הופעלה- לטמון את הראש בחול. הלכתי משם, וכשחזרתי לראות את הפאדיחה בסוף— ראו זה פלא- לבנים יש תותחים!!! הייתה מנהיגות, והייתה אחריות, ובלי עזרה של ההורים הם כפתו והצליחו. אמנם לא מקום ראשון, אבל בהחלט לא אחרון (בהתחשב בעובדה שהיו כאלו ששקית המים נפלה להם לאחור…, וכאלו שבכלל לא הצליחו להעיף אותה, עשינו די טוב).

בתחרות הקינוחים לא כיכבנו (לא סיפרו לי עליה קודם). למשל, הם החליטו שבמקום ביצים אפשר לשים ספרייט, וכשכתוב שצריך לשים סוכר בטח מתכוונים לקילו סוכר. ניסינו גם לעשות גלידה (יש מן כדור כזה שממלאים אותו בקרח, ומתמסרים, והקרח הופך את המילוי לגלידה, שזה מגניב, אבל אם שמים חצי כוס תמצית וניל, לגלידה יוצא טעם של בירת וניל בלי הגאזים).

אחרי שאני עשיתי פעם במחנה עוגת שוקולד על האש, ואחר כך יסמין הביאה עוגת שוקלד עם טראפלס, כבר לא היה נעים לבא בידים ריקות, אז הבאתי בבקה, אבל מאחר שלא יצא טוב- אתן את המתכון של השוקולד טראפל, של רפאל…

עוגת שוקולד עם טראפלס
המרכיבים:

400 גרם שוקולד מריר משובח (60% מוצקי קקאו לפחות) שבור לקוביות

400 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

1/2 כוס (60 גרם) קמח תופח

2 כפות אבקת קקאו

7 ביצים

1 כוס (200 גרם) סוכר

20 כדורי טראפלס שוקולד –לינדט עושה את העבודה די טוב, ולבנים לא משהו

תבנית בקוטר 28 ס"מ משומנת בחמאה או 2 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ, משומנת בחמאה

אופן ההכנה:

מחממים תנור לחום של 160 מעלות.
שמים בקערה גדולה את השוקולד והחמאה, ומציבים את הקערה על סיר עם מעט מים רותחים, כך שהמים לא יגעו בקערה. ממיסים על אדים תוך ערבוב עד קבלת תערובת חלקה. מסירים מהאש ומצננים 5 דקות.
מערבבים את הקמח והקקאו לתוך תערובת השוקולד.
מניחים בקערת מערבל את הביצים והסוכר ומקציפים כ-5 דקות עד קבלת תערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים בהדרגה את תערובת השוקולד ומערבלים עד קבלת תערובת אחידה.
יוצקים את התערובת לתבנית, מפזרים מעל את הטראפלס ואופים 45 דקות. מצננים מעט.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s