בוסטון – בעיקר

אז צביקה בא לרוץ במרתון בוסטון. הוחלט שכל המשפחה תנצל את המאורע, ושנעשה חילופי סטודנטים עם משפחת יניב (שמעולם לא פגשנו כמשפחה… אבל מה זה משנה?). מאחר שהסיפור של המרתון כבר נטחן כבר עד אבק, דווקא לא אתמקד בו, אלא בחוויה אחרת שהייתה לנו שם. מאחר שכבר שנים חלמתי לבקר בMedia Lab, ואחרי שנוצר קשר עם ידיד, עובד לשעבר מתקופת נטולוגי, ושמסתבר שהוא עושה שם דוקטורט- ביקשתי ממנו סיור מאורגן. ידיד שמח לארח אותנו והשקיע בנו שעתיים באחד המקומות הכי מדהימים שבהם ביקרנו.
רק שתבינו שהשבוע קראתי כתבה, ומסתבר שהילדים הכי חכמים בארצות הברית הולכים לMIT. מתוך הילדים הכי חכמים שהולכים לMIT, שלושים בשנה מתקבלים לmedia lab. מתוך השלושים האלו, רבע מתקבלים לדוקטורט. ידיד הגיע לשם במקרה, והתקבל לדוקטורט (עם מלגת לימודים ומחיה)…
אז כבר בכניסה ראינו שזה הולך להיות מופרך:
20130412_160955

מסתבר שלאיזה ארוע שיהיה בעוד שבועיים, קבוצה אחת בנתה שם כיפה ענקית, ושמה על הכיפה תולעי משי על מנת שיבנו מזה מבנה. הם בוחנים את האפשרות לנצל תולעי משי למבנים אחרים.
אם תסתכלו על הכיפה – תוכלו להבחין בתולעים.
בקומת הכניסה אפשר לראות את הדגמים הראשונים של המכונית העירונית המתקפלת

155783_10151422233713577_1514712947_n

ופרוטזות רגלים שבונה צוות של פרופסור שאיבד את 2 רגליו בתאונת טיפוס הרים
534996_10151422233663577_333334324_n

משם המשכנו וראינו כאמור כל מני רובוטים שונים ומשונים
20130412_155427

20130412_155549

וכל מני רעיונות מעניינים שעושה הקבוצה של ידיד- כמו למשל זה
20130412_153947

למה זה כל כך מעניין? בעצם, זה "מזהה חיוכים". ברגע שמישהו מחייך המכשיר יודע את זה. ואז עם זה אפשר לעשות דברים משעשעים כמו הירוק הזה בצד שעולה ויורד בהתאם למדד החיוך, או למשל – לשים כאלו מסכים בקמפוס ולעשות תחרות בין המחלקות – איפה יותר מחייכים. ידיד גם סיפר שאצלם במחלקה שמו תמונות של אנשים מחייכים, וככה הצליחו לעבוד על המערכת.
עמית ממש התלהב ונראה שיש לו חלום חדש… ללמוד שם.

חוץ מזה, היה די קר (ולנו הבטיחו אביב)
20130413_140216

ביקרנו גם במוזיאון המדע השווה של בוסטון (יותר עדיפוי מההוא שלנו), אכלנו גם ברגינה פיצה המהוללת (שמוזר שחברינו הבוסטונאים לא הכירו, אבל המון אנשים דברו עליה גם בביקורינו שם מלפני 4 שנים וגם בזה), ומאחר שהילדים מתגעגעים לזוזוברה, שבנו גם לאמא הרוחנית שלה – Wagamama (כי על מסורת לא מוותרים…). בערבים "חזרנו למלון" כמו שאמרו הילדים, שבעצם היה הבית החמוד של מיכל וערן, בקיצור, חופשונת שווה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s