משקפופרים

אז מזה כמה זמן שיובל ועמית הצטרפו למשפחה גאה של אוחזים במשקפיים. אחרי נזיפות חוזרות ונשנות מכוון ישראל והסבתא, יצאנו לסדרת צילומים כדי להוכיח את העובדה.
והרי החדשות:
20130317-IMG_8844

ואז שמתי חצובה ומיהרתי להצטלם עם הבנים:
20130317-IMG_8850

וככה זה ממשיך- הצטרפה יסמין, והשמחה רבה:
20130317-IMG_8853

20130317-IMG_8855

20130317-IMG_8864

במקביל כמובן שנאפו (3) לחמים (קמח מלא, זיתים, לימון פרסי ורוזמרין). הצורה משתפרת משבוע לשבוע, עדיין מנסה להגיע לחיתוך המושלם…
bread
(שימו לב לעובדה שיותר מחצי כיכר נאכל בארוחת צהריים…)

שבוע טוב!

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות

מסורת היא מסורת! ואנחנו אנשים מסורתיים

כבכל שנה, עמית נוהג לזכות בתחרות התחפושות בפורים (אחרי שהתחפש לפצוע האנגלי, לשקית תה לפני שלוש שנים, ולכור גרעיני לפני שנתיים). המעמד מחייב, הרעיונות טסים באויר, ומתנפצים להם עד שמשהו מתבסס. השנה החליט עמית להיות אף אחד. פשוט אף אחד.
איך עושים אף אחד?
פשוט. מבקשים מהמוכשרת בבית לבנות קונסטרוקציה של אף וכובע של 1. וככה זה נראה…
20130303-IMG_8321

כמובן, ששוב הבחור זכה בפרס…
יובל השנה הביא רעיון לשארית המשפחה. אחרי שהציע שנתחפש ל"אבן נייר או מספריים" וזה לא היה ישים, החלטנו להתחפש לחבילת קלפים. הנה המלכה לב אדום שלנו (שלא עמדה וצעקה "ערפו את ראשו")
20130303-IMG_8309
וככה זה נראה על שלושתנו
20130303-IMG_8315

תמונות נוספות בפייסבוק

כמו כן, בנוסף ללחמניות, לללחם הגבינה הבולגרית והעשבים (שהגיע לעיר לארוחה משובחת אצל דנה) טרט שום בקרמל, ולראגו, החלטתי לבדוק איך יוצאים הלחמים של פרנסיס-אוליב מהבלוג המדהים – Tartin Bread Experiment. הוחלט ברוב קולות (הקול שלי) על לחם בירה ואגוזי מלך. ביום שני התחלתי לעבוד על השאור שיצא כמו שהיא מסבירה. האמת, באמת מדהימה השיטה שלה. השאור תוסס, שמח וטוב לב, ואין כאבי לב ובכיות על התנהגות קפריזית כמו שמדי פעם יש לו (ואם תהיה- לא נורא). ואז ביום שישי בניתי את התערובת הראשונה, כשבשבת בבוקר התחלתי להכין את הלחם. זה לא לחם פשוט, צריך להפוך ולדוש וללטף אותו, ואז לאפסן במקרר לאיזה 17 שעות או יותר, ואז לשים בסיר ששמים בתנור וכאלה- אבל… אושר גדול. הנה תראו.

20130303-IMG_8293

20130303-IMG_8281

20130303-IMG_8270

20130303-IMG_8234

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 7 תגובות

חפשו את המטמון- מודל המאה ה21

טוב, נשברנו. גם אנחנו הצטרפנו לאחרונה למשפחות וליודעי הח"ן האחרים שמטיילים בעולם בעקבות מטמונים שונים ומשונים. כל מה שצריך (כנראה ברמה הבסיסית שבה אנחנו נמצאים) זה טלפון תומך GPS (כמובן שהוא לא מספיק מדוייק, אבל אנחנו בשלב זה רק מתלמדים).
אתה גולש לך לאתר הGeoCach, ואומר איפה אתה נמצא- או בעצם, איפה אתה מתכוון לחפש את המטמון הבא. שם תקבל רשימת מטמונים, עם רמזים, כתבי חידה (קשים יותר וקשים פחות), את גודל המטמון וסוגו (למשל, יש מטמונים מתגלגלים- שהאחד מוביל לשני, יש כאלו שהם כמה באותו נושא וכיד הרצון הטובה על מי שהחביא אותו).
אז מה הקטע? סתם. אנשים נחמדים בכל העולם מחביאים ומחפשים מטמונים. ותוך כדי כך יוצא לשוטט במקומות שלא חשבתם להגיע אליהם. פיתום, בני הטיפש עשרה מעקמים פחות את האף כשמציעים להם לצאת בשבת מהבית! (ההא! כבר שווה לאמץ את הסיפור!). אתה מגיע למן גאוקש כזה, ומתחיל לחפש לפי הרמז. האמת, לא שמצאנו יותר מדי (3 עד כה מתוך 5 שחפשנו). 2 מהם היו מוחבאים בתוך עצים שנפלו. בתוך כל מטמון יש פנקס עם רשימת האנשים שמצאו אותו, ובהרבה מהם (תלוי בגודל) יש כל מני שטויות קטנות, שאם אתה רוצה לקחת אחד- תצטרך לתת משלך. חמוד. הנה הראשון שמצאנו. מרחק הליכה מהבית!

20121224_155646

והנה ההוא שמצאנו אתמול
20130106_142040

תחשבו איזה קשה למצוא קופסא כזו ביער – כשהרמז היחידי הוא קורדינטה בGPS שלוקחת לבערך המקום, ושזה נמצא על עץ שנפל.

אז הנה מפת המטמונים בישראל
Fullscreen capture 172013 33704 PM

ורק כדי לתת פרופורציות, לקחתי את האיזור שבו אנחנו גרים, והקטנתי את המפה לאותו קנה מידה- כלומר- השטח פחות או יותר אותו השטח – קצת יותר מטמונים… אבל עדיין זה שווה בדיקה גם בארץ הקודש
Fullscreen capture 172013 33916 PM

למי שמכיר- האגם ליד הבית שלנו קפא שוב. עמית הצליח ללכת עד לאמצע שלו לפני שההורים ההסטרים שלו החזירו אותו בחזרה… (וגם בגלל שקודם לכן היינו בגדה השניה וראינו שהיא לא קפואה למהדרין)
20130106_140644

בהמשך, תמונות קשות של הפיצות החדשות בחסות קוסטר הפקות מתנות מדליקות, ו… משפחת המשקפופרים (כןכן. גם יובל וגם עמית הצטרפו למשפחת מאותגרי הראיה)

פורסם בקטגוריה טיולים | 2 תגובות

חלומות ופיצה

באחד האמשים, אחרי שקיבלנו מכתב מאחת המורות של יובל על כמה שהילד עובד יפה, מנומס, חרוץ וכל שאר הקילוסין האלו, הוחלט שצריך לפרגן, ונלך לחגוג את המחמאות. כפר הרבה זמן שאני הוזה על איזה פיצריה ששמענו עליה דברים טובים, אז הנה הזדמנות! (בתקווה לעוד רבות אחרות בסגנון הזה).
אז נסענו לMaplewood, עיירה מנומנמת גם היא במרחק של איזה 20 דקות מהבית, ושם הלכנו למקום של ארתור. טוב, תראו – אם מחטטים באתר שם רואים שגם הניו יורק טיימס מחמיא להם, אז קטונו… אבל מה אני אגיד לכם? באמת אחת הפיצות המוצדקות ביותר שאכלתי. יין תביאו מהבית, ופיצה משפחתית וסלט יצאו לכם 30 דולר. חזרנו עם חיוך על השפתיים והבטחה לשוב בקרוב. אבל מה שחשוב זה שמאז אני הוזה על פיצות. ואחרי שסיפרתי לדנה שאמנם יסמין מבשלת, ואפילו טוב, אני מתעסק בהפקות ובחלומות, לא יכולתי לוותר על החלום, והנה הופקה לה פיצה שווה ביותר. וכמובן שפיטר ריינהרט מככב שוב- המתכון לקוח ממנו. וככה תעשו (ושימו לב שמי שמשקיע בערב שבת, יאכל פיצות בשבת בצהריים או בערב, אז קחו תזמן, או- תכננו מראש!)

5 כוסות קמח לחם
כפית ושלושת רבעי מלח
כפית שמרים יבשים
3 כפות שמן זית
כוס ושלושה רבעים עד 2 כוסות מים בטמפ החדר

שמים את כל המרכיבים בקיטשנאייד, ולשים ל7 דקות. הבצק אמור להפרד מהדפנות של הקערה אבל למטה להיות קצת דביק.
מוציאים את הבצק מהקערה, וחותכים ל4 עד 6 חתיכות שוות. עושים מכל אחת כדור, שמים בתבנית גדולה, שפיץ של שמן כדי שלא ידבק לשקית, מכסים בשקית גדולה, ושמים לישון במקרר לפחות ללילה. שעתיים לפני שרוצים להכין את הפיצה, מוציאים מהמקרר.
מחממים את התנור להכי גבוה שיש לכם. אם יש אבן אפיה,ולנו הייתה אבל מרוב אושר על הפיצה, ומרוב שהיה לה חם כנראה, היא התפוצצה- כן, בפעם הרביעית שאנחנו הורגים את האבן אפיה שלנו…
מניחים הכי נמוך שיש.

20121225_132702

אם יש לכם את הקרש הזה שאיתו מכניסים את הפיצה- שמים עליו קמח תירס או סמולינה (שזה קמח אחר), ולוקחים כדור פיצה אחד. משטחים בתנועות סיבוביות (אני קצת זייפתי לעיתים עם מערוך), וכשמגיע לדי דק, מוסיפים את הרוטב, את הגבינות, והופס לתנור- 5-7 דקות יספיקו.
אם נשרף מלמטה- תעלו את האבן. אם מלמעלה- תורידו.
(longer version of the recipe is here http://www.101cookbooks.com/archives/001199.html)
רוטב לפיצה- קלי קלות.
קופסת עגבניות מרוסקות
5 שיני שום כתושות
2 כפות חומץ יין אדום או מיץ מלימון
בזיליקום (אני שמתי 2 קוביות של קפוא דורות)
כף אורגנו
מלחפלפל

המבקרים היללו. הפיצות נגמרו. פשוט צריך להיות פחות ספונטניים והחיים לפעמים נראים אחרת…

20121225_132817

נסיים בברכת הו הו הו– לזכר חגיגות הכריסטמס שעברו בימים האחרונים. איך חגגתם? אנחנו החלטנו להיות מסורתיים הפעם, וככל אחינו היהודים, אכלנו סיני (וקצת יפני, כשעמית עמד והכין לנו סושי), וראינו סרט.

פורסם בקטגוריה מתכון | 4 תגובות

MANA- הדבר הכי מדליק שלא שמעתם עליו

אז מה זה מאנה? חבורת ישראלים עם המון מעוף חברה לה יחדיו ושיפצה קומפלקס בגרסי סיטי, שזה מצד אחד קרוב למנהטן, ומהצד השני לא במנהטן (ככה שזה הרבה יותר זול מבעיר). הקומפלקס הזה מציע שירותי גלריות לאומנים, אחסון אומנות בתנאים טובים לאספנים, חדרי אימונים לרקדנים מיסגור והובלה של יצירות אומנות (רמז גס לגבי מי שעומד מאחורי זה).
השבוע הם פתחו את הקומפלקס לקהל הרחב.
בקומה הראשונה- תערוכה של קיט הרינג. דברים שעוד טרם יצא לי לראות. תמיד כיף לראות את היצירות שלו, וגם היה סרט שתיעד אותו, שזה בכלל משובח. בקומה השישית והרביעית גלריות עם מסעדה. הכי רגשה אותי תערוכה ריאליסטית ודי רומנטית לדעתי- לא הצלחתי לשחזר את שם האומנית שעשתה את הפסלים האלו- אבל הנה קצת תמונות- ושימו לב לחדות של הפרטים, ולמים הנוטפים מהשחיינים. זה לא באמת רטוב…
20121202_144736

20121202_144848

20121202_144904

הנה דוגמא לפסל בעבודה

20121202_145000
יש להם גם מרכז לאמנות ערבית יהודית- לא הספקתי לראות, אבל בטוח שאמצא הזדמנות לבקר שוב- הוא נקרא MECA. שם לעניין…
אגב, בבית הקפה שלהם יש שולחן מדהים שעשוי מפיסת עץ אחת שלמה. אם אתם ממש מחפשים איך לשמח אותי- הנה דוגמא למשהו שהייתי שמח שיהיה לי 🙂

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות

אורלנדו – בית הספר המתקדם לעמידה בתור

(החלק של יסמין)
חזרנו ממרכז הריגוש וההרפתקאה.
האמת היא שלאורך שלוש השנים שאנחנו כאן, נמנענו מפחד התורים והעומס, אבל אחרי שעופר אח של רונן הודיע שהוא מגיע עם דפנה אמא של רונן באמצע נובמבר אורלנדו נשמעה לנו כיעד מועדף וחמים. אז טסנו לאורלנדו! למי שלא ממש מתמצא (אם יש כזה ) סביב לאורלנדו יש מלא פארקים ענקיים שמלאים ריגושים שונים שסוחטים ממך כסף וסבלנות והאמת, בחלק גם כמה פעימות לב. מראש היה ברור שאנחנו לא בנוים להרבה ונבחרו שניים שנראו לנו המפתים ביותר לאור הרכב האוכלוסיה (שני בנים על סף גיל ההתבגרות, סבתא, דוד פעלתן, אבא קצר רוח ואמא פחדנית)

התחלנו באי הרפתקאות שבו גולת הכותרת היא אזור שבו משוחזר חלק מסביבתו של הארי פוטר והוגוורטס. מסתבר (ואני הבורה לא העליתי על דעתי) שהביקור כולל גם טילטול מרצון בתור סרט 3D של הארי וחבריו.

פצחנו בהמתנה נעה של מעל לשעה, כלומר אתה מתקדם לאורך מסלול מפותל וארוך שבו אתה מרגיש זז אבל המטרה עדיין לא נראית באופק (ולפי הסיפורים ועמודי התור שדילגנו עליהם כי לא היה בהם צורך ברור כי זה היה קצר להפליא)אחרי כ3 דקות (ארוכות כנצח)יצאתי חיוורת פנים וחלושת אברים ותחושת ערבול בבטן, הסבתא שרדה!!!

(פה יסמין נשברה, אז אני ממשיך)
משם עברנו לרכבת כזו, ולסרט אינטראקטיבי כזה, ולתלת מימד אחר. הכל מלווה בתורים ובנשנושים של האוכל שהבאנו מהבית. האמת, אחרי הארי פוטר, הכל כבר די התגמד. הסבתא קפצה לה על כלב

ועמית פוצץ פצצה

אני והבנים נכנסנו לאיזה סירה (בסגנון פארק היורה), בטמפרטורה של איזה 10 מעלות בחוץ. לא ככ נרטבנו, אז קראנו לעופר. ואז נרטבנו… שחבל על הזמן!

נסכם שביומיים לא גמרנו את כל מה שהיה לראות, אבל זה די הספיק לנו.

יום אחד בילינו לנו בנאסא. מלא "ציונות" אמריקאית. אתה יוצא ממש גאה בשימוש שהם עושים בכספי המיסים שלך. וגם חושב לעצמך- איך הם מתעסקים בעניינים שברומו של עולם, ואנחנו מתעסקים בשטויות.

חזרנו עייפים אך מרוצים (בחלקנו- בעיקר בחלקם של הילדים).
אגב, תמונות קשות בהמשך- מומלץ לא לבעלי לב חלש- תחביבו החדש של עמית
.
.
.
.
.
.
.
.
.
סריגה!

ואגב II, אנחנו עוד לא בדצמבר ושלג כבר ירד פעמיים!

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

הרהורים פילוסופיים בעקבות הסופה

מתי הייתם במצב שבו לזמן אין משמעות? מהרגע שכבה החשמל ובית הספר הושבת (האמת היא שהוא הושבת כבר יום קודם מהפחד והלחץ) הזמן אבד! בעידן שלנו שבכל דרך ממקד אותנו בזמנים כאילו הוכנסנו לתוך בועה של ריק (ואקום -בלעז) קמים בבוקר לא משנה מתי, שותים קפה מהר כדי שלא יתקרר (קר בבית ואין מיקרו לחמם אותו) ותוהים איך נהרוג את היום. בחוץ אפרורי כך שגם אין הרבה אור מהחלון. המחשב עוד עובד על הבטריה אבל אין אינטרנט. וכשהבטריה נגמרת מה אז? רונן מבשל צהריים, צריך לסיים את המלאי מהמקרר. אני לובשת עוד גרביים. יובל ממקד את הפנס אל השורה בספר עמית סורג. מצאתי מיני פעילויות עם ה"פימו" שצריכות יותר עשיה ופחות מיקוד. אוכלים צהריים. ומה עכשיו? עמית מבקש ללכת לחבר. רונן מסיע ולוקח איתו את הטלפון והמחשבים לטעינה להם יש גנרטור. מדליקים עצים באח. כל 10 דקות בערך מסובבים את בול העץ או מכניסים אחר. מתקמצנים על העצים שלא ייגמרו. רונן מחפש בשכונה נקודת קליטה לטלפון הנייד. עושים סיבוב ריצה לחלץ עצמות ולראות מה קורה בעיר למי נפל עץ על הבית למי נפל העץ ליד, כמה חוטי חשמל ועמודי חשמל נפלו, איפה חסום, איפה התחילו כבר לעבוד כדי להחזיר את השמל. קצת יותר חם אחרי הריצה. למזלנו יש מים חמים וכירת גז. מתארחים אצל חברים, משחקים אפלס טו אפלס, משחק נחמד. החושך גורם לעיניים להעצם כבר בתשע. מתכרבלים בשמיכה. שוב קמים לא חשוב מתי, הבנים ממשיכים לישון אצל רונן מפלס אי השקט עולה, אין תקשורת, לא אינטרנט לא טלפון, שקט בבית, חשוך למדי (אלוהים החליט שאפור יותר מתאים לסיטואציה משמש) רונן יוצא לחפש אינפורמציה. עמית הולך לחבר, יובל מנצל את הבטריה שמולאה במחשב, אני עם הפימו. מתחילים להבין שלא פשוט למלא דלק יש תורים של שעות ליד תחנות הדלק. מתלבטים אם לנסוע או לא. בינתיים לא כל עוד יש קצת אור בבית. רונן מצליח להתחבר דרך העבודה. גם כשיש אינטרנט אין הרבה מידע, אנחנו לא יודעים עד מתי. שורפים עצים, רונן נסע לקנות עוד. אין קרח לקנות לשים במקרר כדי לשמור על מה שהיה שם אצל כל השכנים עם הגנרטורים כבר אין מקום בפריזר.כל הזמן יש מין סימן שאלה בלחלל "זה אמיתי?" אז מה נעשה עכשיו? כל התשובות הרגילות לא תקפות לנו לא נוסעים לראות סרט כי זה רחוק ואין דלק, לא הולכים למסעדה כי הן לא פתוחות בוודאי שלא רואים סרט בבית או קוראים או משחקים על המחשב. רונן ועמית פצחו במרתון של טוויסט כשרונן פינה את מקומו אני נכנסתי לשם. יובל קורא עם פנס. לא רוצה ללכת לשום מקום. עידו נתן לנו את הדירה שלו והגענו לארץ החשמל והתקשורת כמו לדיסנילנד. הלכנו לאכול במסעדה שהיתה פתוחה. ראינו סרט בבית. אני מחברת טבעות לכל העגילים והמחרוזות שהכנתי מבעוד מועד. כמעט נורמלי. רק ששושב קמים בבוקר לא חשוב מתי, מושכים את הזמן לארוחת הצהריים ולארוחת הערב. ככל שזזים פחות יותר עייפים. גם כשיש תקשורת לא יודעים כמה זמן זה יימשך איך תהיה הנסיעה ל"עיר" אין רכבות. אי השקט נוכח…

עד כמה אנחנו תלויים בתקשורת, בטכנולוגיה. מה איכות חיינו בלעדיה האם אפשר למצוא איכות בלי טכנולוגיה ונוחות? מאיפה בא השקט שלנו?  והתפקוד? האם זה קשה? לא נורא? כמה אני יכול לחיות בכאן ועכשיו בלי לדעת מתי או מה יהיה? וכיוון אחר בכלל, במין מצב שכזה כמה אנחנו תלויים באנשים שסביבנו? כמה אנחנו בתקשורת איתם? איפה נוכל לקבל עזרה? חום? טעינה? ארוחת יום שישי אצל ההראלים שקיבלו גנרטור בהשאלה מחברים היתה משובחת, הכלים היו חד פעמיים הבשר בושל בכל שאריות הירקות שעוד היו במקרר הבית שלנו מקרר יין גם כשלא צריך…

ביום חמישי בערב חזר החשמל אני התחלתי בתהליכי שיקום של הבית. הררי כביסה, רצפות שבחושך לא רואים ולא אכפת אם נשפך, המקרר מתמלא. רונן חזר לעצמו ובישל ואפה ובישל ואפה.הרבה אושר בחייך ובלב. הבנים מקבלים את הטוב כמו שהוא, רונן מצא את מקומו במהירות ואני עוד קשה לי להאיץ את הקצב להתחבר חזרה לעולם.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת